דרכי המשי בין גאות ושפל

דרך אותה שוטטות אינסופית במרחבים בהם העולם קיים בשחור לבן, סוס היה סוס ושחפת, הזעקה האחרונה, ניתן להסיק ולו משהו לגבי העבר.

נהוג למשל לטעון שהסחר הפנים אסייאתי דעך משמעותית עם הגלובליזציה המוקדמת והדבר אולי נכון בצורה זאת או אחרת, אבל לא לחלוטין ובטח לא בכל מקום.

וגם כחובבן גמור המלקט שרידי ניצוצות עבר, התחושה היא שלמרות הדימוי הניזון משילוב של נסיבות היסטוריות ודינמיקות עכשוויות, "הסחר הגדול" בין סין וחציה המערבי של היבשת, מוגבל היה בהרבה ביחס לקישוריות המסחרית שבין איזורים אחרים.

עוד נטיה שנדמית כנפוצה, בטח בדפים המוקדשים לאיזו מין לאומנות אתנו-גנטית ועכשווית החוצצת למשל בין תורכים לדוברי פרסית, ובין כורדים לכולם, היא לבכות את ירידת הדורות שנבעה מכיבושי צ'ינג במרכז אסיה המזרחית, בה בעת כשגייסות הצארות הרוסית נגסו בצידה המערבית, ובעוד שהתוגה מובנת, בטח - כשלנהי האמור מוסיפים נימות, גם כן מודרניות למדי של פולחן יורשי צ'נגיז חאן, אמירות תימור לנג, או למעשה כל אחת מן האימפריות האסלאמיות האחרונות.

ובתוך כך יפה כי דווקא אחת מתנועות הסחר הפנים אסייאתי האחרונות, ובמקרה גם הגדולות שבהן התאפשרה לא מעט דווקא תחת חסות אותן אימפריות כיבוש כופרות וכאשר הבטחון היחסי בגבולות משמש כרגיל כמניע השגשוג הכלכלי המאפשר ביותר.

. וכך משמש יריד קויאנדי כמקרה בחן מעניין כאשר התכנסות הקיץ בערבה הקזחית כללה את פזורות בני המקום, וזאת לצד ריבוא סוחרים רוסים, טטרים, בוכרים, אויגורים, בני חווי, האן ואחרים. בשיא תנועת הבזאר בין סוף המאה ה-19 לראשית המאה ה-20, התנהלו בו עסקאות בהיקף משוער של מיליוני רובלים רבים, וסחר ער במאות אלפי ראשי מקנה, וכן צמר, עורות, תה סיני, כותנה מרכז אסייאתית , כלי מתכת ומוצרי תעשייה, לא מעט מהם אירופאים.

צמיחתו של היריד הייתה מן הסתם קשורה באופן הדוק לשזירת הערבה ונאות המדבר בכלכלה הצארית כאשר בהשוואה למסחר המבוזר שאפיין את תקופת מדינות הירשה המונגוליות וכו, סיפקו האימפריה הרוסית ( ובמידה פחותה גם אימפריית צ'ינג), ביטחון יחסי בדרכים, מיסוי אחיד וצפוי לאורכם של שטחים נרחבים, וכן מסגרת משפטית חלופית, שירותי דואר וטלגרף ולבסוף תשתיות רכבת, כאשר כל אלה ועוד הפחיתו משמעותית את עלויות וסיכוני הסחר ואפשרו שינוע קיבולת סחר משמעותית למרחקים חסרי תקדים לזמנם.

כתצורת סחר שימש היריד מעין נקודת עיגון לתעבורת האורחות המסורתית שקדמה לה וזאת לאירוע שנתי צפוי ומוסכם, אך כאשר בניגוד לירידים מקבילים ומסורתיים ממנו, ,ובשונה מבזארים עירוניים, ארועי האספות שבטיים, והמודל המבוזר של סחר השיירות הישן, היווה יריד קויאנדי ביטוי מנוהל ובמידה רבה, צפוי,לקישוריות העמוקה והגוברת שבין כלכלות המקום לשווקים האימפריאלים ולייצור המתועש בכללו.

היריד המשיך לשגשג עד ימי מלחמת העולם, וכאשר מהפכת 1917, מלחמת האזרחים ברוסיה, שינוי נתיבי התחבורה בעקבות התפתחות מסילות הברזל, ולבסוף מדיניות ההלאמה והקולקטיביזציה של השלטון הסובייטי הביאו לדעיכתו הסופית, בסביבות שנות ה30.

במקום ההתכנסות הישן של יריד קויאנדי נותרו כיום לא יותר ממבני עבר מטים ליפול, אם כי רוחו נדמית כשורה בשווקים הגדולים של האיזור, כאוש בזאר ודומיו, גם כשהדימוי הנפוץ ואולי השגוי מעט של שווקים מודרניים שכאלה נותר קשור באלה של הבזאר הקדמון והקדם צארי, וזאת מטעמים של זהות, קידום תיירות וכנראה גם לא מעט נוסטלגיה מובנת.