טיבט והגדרות

טיבט ההיסטורית מוגדרת בזכות הטופוגרפיה הגבוהה של הרמה בה היא שוכנת, בזכות העמים דוברי השפות והדיאלקטים הטיבטיים ובזכות השובל הרחב של השפעתה הדתית והתרבותית, השפות הטיבטיות עצמן כוללות לא רק את דוברי הניבים הטיבטים העיקריים של להסה (או טסנג), אמדו וקהאם, אלא גם שורת שפות קרובות בבוטאן, נפאל, להדאק ופקיסטאן, חלקן מצויות בסכנת הכחדה חמורה.

על אף הדימוי השמימי, המנותק-משהו ורווי השלווה המיוחס לפסגות טיבט, הרמה היוותה כור היתוך רב אזורי בעודה מאחדת את תת היבשת ההודית, סין ואיראן ביחסי סחר וחילופין תרבותיים, כמו גם זירת מאבקים עיקשת בין הטיבטים עצמם ובין הטיבטים לתרבויות השכנות.

למעשה, במשך כמאתיים שנים, וטרם לאימוץ הבודהיזם כדת מדינה, היו יודעים הטיבטים כלוחמים מעוררי אימה, בנתקם את דרכי הסחר בין סין למערב לתקופות ארוכות, ממנים מושל טיבטי לקאבול ולתקופה קצרה אף כובשים את הבירה הסינית בצ'אנג אן באמצע המאה השמינית.

היחסים בין המדינות הטיבטית והסינית אם כך מאופיינים ביחסי גומלין מורכבים, אך כאלה שנתאפיינו בקשרים פוליטיים, דתיים ותרבותיים ענפים, לא אחת תחת שדכנים זרים, מונגולים ובהמשך- מנצ'ורים, אשר טרחו להכניס את הסינים והטיבטים למיטה אחת תחת חזון גלובלי ומאחד באסיה הפנימית.

התפרקות המסגרות העתיקות באסיה הורישו לרפובליקה הסינית ובהמשך -לסין העממית, נדוניה כבדה בגבולותיהן הצפוניים והמערביים, והצורך "למתוח את עור הלאום על שלד האימפריה" הביא בסופו של דבר לתפיסתה של טיבט בידי הצבא הסיני האדום, החל משנת 1950.

סיפוחה של רוב חלקיה של טיבט ההסטורית לסין העממית הביאה למהלך דרמטי בקורות הטיבטים והעולם עצמו, כאשר גלי הפליטים הרבים אשר פעפעו דרך הרי ההמלאיה הביאו לא רק ליסוד הנהגה גולה לטיבט בצדו ההודי של הרכס אלא גם להפיכתו של הבודהיזם הטנטרי לתופעה גלובלית במלא מובן המילה.

למרות גלי ההרס שידעה התרבות הטיבטית בשנות הכיבוש ובמהלך מהפכת התרבות הסינית של שנות השבעים, הבודהיזם הטיבטי, גם בצידו הסיני של הגבול, נותר במידה רבה במעמדו ובשגשוגו כאשר בניה מחודשת של מנזרים, יחסים מורכבים- אך בחלקם פורים עם המדינה הסינית העכשווית ועליה משמעותית בכמות החסידים בני האן מאפשרת למוסדות הבודהיזם הטיבטי, לשוב, ולו חלקית לימי הזוהר של העבר, תוך התמודדות מובנת עם אתגרי הזמן והכלכלה המודרנית.

כאיזור תרבותי והסטורי הבא תחת כנף המדינה המודרנית, טיבט של היום מחולקת בין מחוזות הענק של שיזנג וצ'ינגחאי וכן בין המחוזות הקטנים יותר של גנסו, סצ'ואן ויוננאן, כאשר איזור או-טסנג הדומיננטי והבירה להסה שבליבו מרכיבים את רובו של מחוז שיזנג, איזור אמדו הנרחב ובעל היוקרה הלמדנית מרוכז סביב צ'ינגחאי וגנסו, ואיזור קהאם הלוחמני נכלל -בחלקו, במערבה של סצ'ואן וצפונה של יוננאן.

כזכור כל האיזורים הללו מוגדרים כטיבטים, ובהרחבה- כ"טיבט" מתוקף ההסטוריה, התרבות והשפה עצמה, ומכילים כולם, עם הבדלים טופוגרפיים, כלכליים וחברתיים מסויימים, את אוצרות התרבות הטיבטית של מנזרים, מרכזי לימוד ותרגול, הרי קודש ואתרי צליינות וכמובן מרחבי הפרא האדירים שהפכו את טיבט לסמל לבידוד נורא ההוד העומד בליבו של כל תרגול רוחני.

והיות ונשאל, ביקור באיזורים הטיבטים של ימינו עשוי אז להיות כרוך בנסיעה מאורגנת(ויקרה יחסית) לליבה הפוליטי של טיבט ההסטורית, קרי- להסה, או-טסנג וסביבותיהם, הכרוכה גם כך בפרמיט והגבלות מסויימות, או בנסיעה נגישה למדי, ובוודאי חופשית וזולה יותר, לרמה הטיבטית המזרחית והצפונית. איזורים אלו נגישים ביותר מאיזור ג'ונג דיאן (שנגרי-לה) ביוננאן, מלאנג'ואו ושינינג שבצפון, וכן במרחק נסיעה סביר מאוד מצ'נגדו לעיירות הסחר של טגונג, ליטאנג והסביבה.

סיור בכל אחד מן האזורים הללו יאפשר היכרות, ולו ראשונית, עם אחת מן החברות העמוקות והמורכבות שקמו באסיה רבתי ואם תרצו- פתח להרהור נוגה על חולפיות הדברים כולם, וכנגד- על חופש מוחלט, המנותק מכל חוק, חומה וריבון.

שיטוט נעים.