הקערה הריקה- מיתוס ופרקטיקה בשולי ההימלאיה

הן נושאות בקרבן הזהוב את סודות ההתעוררות הרוחנית, בעלות פגמי פטיש עדינים, או חריתות הקדשה מתמסרות, הן מלאות בתנודות חמקמקות הנגלות בלאט רק לזה אשר אוזנו כרויה וליבו פתוח. הטובות שבהן עשויות סגסוגת מיוחדת בעלת שבע מתכות, כהד ארצי לשבעת כוכבי הלכת, והן מן הביטוים המוחשיים ביותר בחומר ובצליל לפולחנים עתיקים ואזוטריים שמקורם בקיטוני המנזרים האפלים של מדרונות ההימלאיה, ומישורי טיבט.

קערות טיבטיות הן כלי מוזיקלי וויזואלי רב עוצמה אשר מקורו בפולחנים חוץ אורתודוכסיים, אולי בקרב היוגים של צפון קהאם, או במנזרי הבון צופני הסוד של ספר ההימלאיה ושכוח ההדהוד חודר הרקמות שהן מחוללות עשויי להתמיר את התודעה היגעה, ואף לטהר אנרגטית חללים ומרחבים שלמים.

הקערות הללו הן גם ביטוי מלא לאופן בו מיתולוגיות תרבויות חדשות-ישנות מהדהדות את דרכן לעומקן של שכבות תרבויות מורכבות בשלבן דימוי וכח קניה, אקזוטיקה של תרבות זרה ורשתות סחר גלובלי.

טיבט, אותו גוש טרוש של קרום כדור הארץ המזדקר כלפי השמיים הכחולים לרום ממוצע של ארבעה קילומטרים היא משאת נפש קדושה של עולי רגל, צלייני תרמיל, חוקרים עטויי הכרת תודה ופילנטרופים מערביים עטויי פשתן ומשי. בעוד שטיבט, כמרחב ממשי, מיתולוגי ומיסטי מזינה את הדמיון המערבי לפחות מאז ליחכו כידוני האימפריה הבריטית את מדרונות ההימלאיה, האופן שבה נשזרה טיבט, תרבותה וייצוגיה בחומר בתרבות המודרנית מתגלמים אולי יותר מכל בקמרונות המתכת המלוטשת של אותו כלי מיסטי ועתיק לכאורה, הקערה הטיבטית.

המילה הנשמעת, הצליל וההד הם ככל הנראה בשר מבשרה של הדהרמה הבודהיסטית לפחות מאז בקעה התורה את חומות התרבות הוודית ויצאה לדרכה העצמאית לארבע כנפות תבל, ושימוש בכלים מוזיקליים חודרי כל הם בהחלט חלק מהותי בפולחן הבודהיסטי למיניו השונים, כולל שימוש נרחב במיני גונגים, פעמונים ושאר כלי הקשה והדהוד. ובהתאם לכך, באם תכנסו לאחד משווקי החמדה של קטמנדו או דהרמסאלה, דרג'ילינג או רישיקש, בלתי סביר שתצליחו להמנע מן המדפים הכבדים או הפינות המאובקות נושאות שלל הקערות צופנות הסוד, שהראשונות שבהן הגיעו כמסופר למחנות הפליטים העקורים דרך משעולי ההימאלאיה, כל הדרך מן המולדת הרמוסה שמעבר, וממנזריה צופני ההוד.

כביכול.

את הולדת הקערה הטיבטית ככלי קיבול למיתולוגיות, שאיפות רוחניות, ענף כלכלי וביטוי מוצק להיתוך העולמות של המערכת הגלובלית הבשלה של שלהי המאה ה-20, אפשר לייחס לפריזמות שונות ומשונות, ובעוד כולן עשויות להיות נכונות במידה זו או אחרת, שווה אולי, וזאת כאמור כנקודת יחס נוחה בלבד, ליחד נקודת אחיזה סמלית בתבוסת יפן במלחמת העולם השניה, ועיצובו של עולם דו קוטבי בקליפתו, אך מורכב כפסיפס במהותו.

קריסת הסדר הקולוניאלי באסיה, בד בבד עם עליית מערכת מורכבת של מדינות השפעה מהודו ועד קוריאה אפשרו לראשונה את עלייתן של תפיסות ורגישויות חדשות בקרב קהלים חדשים במערב, בד בבד עם זמינות גוברת של תכנים חדשים שמקורם בתרבויות מזרח ודרום אסיה.

פעילותם התרבותית של גדולי דור הביט, בהם קרואק, גינזברג וגארי סניידר נלוותה אז בענין הולך וגובר בתורה הבודהיסטית, לרוב בתיווכם של אנשי זן יפני שהגיעו או חזרו להתגורר בארצות הברית בשנים המיידיות שלאחר פירוק הכיבוש האמריקאי של יפן, והקימו בה את מרכזי הזן הראשונים ביבשת.

ריחופו הרה הגורל של העיט האמריקאי מעל אומות מזרח אסיה, עליית תנועת זכויות האזרח ותרבות הנגד המערבית סייעו כולן ליצירת מומנטום תודעתי אשר דחף כה רבים מבני המערב למסעות צליינות במעצמות הרוח של "החגורה הדהרמית" של הודו, דרום מזרח אסיה ויפן.

נתיב ההיפים הידוע שהשתרך מדרום אירופה דרך איראן של השאה ואפגניסטאן הטרום מלחמתית הביא לא רק להולדת המאפיות הגרמניות הידועות של אמא הודו, אלא גם לנקודות היתוך ראשוניות בין תנועת החיפוש המערבית לבין יישובי הפליטות הטיבטית, תוצר נוסף ועגום של העידן הפוסט מלחמתי של אסיה.

בתוקף חוסר ההפרדה האמיתית בין חומר לרוח, החיפוש המערבי אחר תשורות הנפש נלווה גם על ידי פיתוחו של שוק צרכני הולך ותופח של מוצרי דהרמה מספקי גוף ועין, ואלה, מתכשיטים ועד גלגלי תפילה, מפסלים טנטרים ועד מוצרי טקסטיל, אפשרו לא רק להזין את הצורך המערבי ברליגיוזה מנחמת ובפרטי פולחן משדרגי בית אלא גם את קהילות הפליטים עצמם ואת יכולתם להתקיים בארצם המאמצת והמאתגרת.

אין אנו יודעים לבטח מתי צצו לראשונה הקערות הטיבטיות הראשונות בשווקי ההימלאיה הדרומית, אך ייתכן ועלייתם כמוצר וכמיתולוגיה קשורה במכירת פריטים ממשיים, בהם כלי אכסון מפליז וברונזה ואולי אף קערות מנחה המשמשות להצבת תשורות טקסיות בפולחן הטנטרי הטיבטי, כולל כאלה שייתכן והגיעו באמת מעבר לצד האחר של משעולי ההימלאיה. בעוד שכאמור אין ביכולתו לאשש היכן נמכרו הקערות הראשונות, או מי היה הראשון שבסוחרי הודו ונפאל שעלה על הטריק של החלקה חיצונית על כלי ברונזה והפקת הצליל המהדהד והבהחלט נעים שעולם מדפנותיו הרוטטות, אך הקערות הטיבטיות החלו להיות כנראה מוצר צריכה נפוץ בסביבות שנות השבעים של המאה ה-20. עליית הסצנה המוזיקלית האלטרנטיבית לצד צמיחת תרבות העידן החדש הביאו להתנסויות בצלילים חדשים ובדרכי הבעה מוזיקלית שנבעו לא רק מצרכי השוק החדשים ההולכים ונבנים, אלא גם מעיגונם של המבעים הללו בלגיטימציה הסטורית ותאולוגית שמקורה במלכה האם של הרוחניות המערבית של שלהי המאה ה-20, שהיא כאמור, טיבט.

התפיסה החוזרת אך המוגברת של טיבט בתור ממלכה מיסטית, הופכית כמעט למערב הדקדנטי ומחלותיו שבגוף ובנפש, נשתלבה כאמור בצומת הדרכים שבין חיפוש כנה אך קדחתני אחר תשובות בעולם שהפך מחובר עד אימה, ובין עליית הכח הצרכני העצום המתגלם בעולם הזה ממש.

חיפוש קצר באורקל של גוגל יניב כיום מליוני אזכורים לקערות המיסטיות של טיבט והתכנים הנלווים אליהן ינועו בין הסברים כבדי ראש על היותן כלי עזר עתיק ורב משקל למדיטציה שמקורו במנזרי טיבט, על יכולתם של הצלילים המרפאים שהן מפיקות להדהד בריאות, אושר וטיהור כללי, על אגדת שבע המתכות הידועה ועוד מיני אקזוטיקות. באם עייפה העין מלקרוא, סרטוני יוטיוב מתמחים ישמחו ללמדכם להבדיל בין קערות "מזוייפות" לבין כאלה נדירות שתכנותיהן מלמדות כי מקורן במאה ה-18, ה-19 או בחלק זה או אחר של העולם הטיבטי, כאשר תג המחיר הנקוב עליהן יעמוד על פי רוב על אלפי דולרים לחתיכה.

בעולם האחוז בקוטביות הרוח והחומר, ייתכן והגילוי כי הקערות הטיבטיות, אותו כלי מלא עד גדותיו במשמעויות ופרקטיקות סימליות וחפץ המהווה קמע בלתי נפרד כמעט מרבים מהיכלות היוגה, הריטריטים והסדנאות העומדות בליבה של הרוחניות המודרנית בגילוייה הגלובליים - הינו מוצר "חדש" שנרקח תחת תנאים כלכליים מובהקים במורדות ההימלאיה ההודית, עשויי לגרום לאי נוחות מסויימת בקרב קהלים מסויימים, או אף לשמחה לאיד בקרב אחרים, ספקנים בעיני עצמם.

עם זאת, גם אם סקירת ההיסטוריה הקצרה אך המהדהדת של הקערות המיסטיות של טיבט מלמדת כי הן חסרות קשר מוכח לפרקטיקות טקסיות או מדיטטיביות כלשהן של הטנטרה הטיבטית, וייתכן שעלייתן של הקערות המרוקעות הללו ככלי סמלי, רפואי ומדיטטיבי מקןרה במגעים הסבוכים בין מערב ומזרח, תוך אימוץ אפשרי של "פעמון ניצב" מן המסורת המהאיאנית בתיווך אמריקאי, שילובו במוזיקה נסיונית של בוגרי הודו תושבי המערב, ועיבוד המיתולוגיה שלו לכדי קשר עם פרקטיקות אזוטריות בטיבט. בסופו של יום, קיומו של חפץ זר הנארז מחדש ונארג למסורות קודמות אין משמעו כי הוא חסר משמעות או לצורכו של ענין, חסר תועלת, גם בעולם שבו חוסר אותנטיות מדומיינת הוא מן הגדולים שבחטאים.

עולם הסמלים האנושי הוא מורכב, רב גוונים ואינסופי כמעט בהקשריו הקונצרטיים. בבזאר הגדול של הרוחניות העולמית היו מאז ומתמיד מורי סרק, וקדושים נחבאים, פרקטיקות מתמירות, ודרכי ניצול נלוזות, קמעות מונפצות ושכבות ידע המחפות כרעפים בורות על גבי חכמה, וחכמה על פני בורות.

באם קערת נחושת אחת מהדהדת בעצם קיומה וההסטוריה החמקמקה שלה את הקו הדק המפריד בין שקר לאמת, בין היחסי למוחלט ובין האחזות לשחרור, היו אתם השופטים כראות עיינכם, ובאם כן, האם אין זהו אמצעי מיומן מאין כמוהו?

הדהוד נעים.