דרכי תה #1922 - דרך התה והנשים

אנו זקוקים לגבולות. פעמים כה רבות הם אלה המגדירים ומחזיקים את ישותנו העצמית מקובעת לבסיסה, לבל תתפזר לכל עבר, הגבולות הללו מקרבים את המוכר ודוחים את הזר, מעגנים משפחות, ישובים ועמים סביב צירם ומונעים פריצת גדרות מסוכנת העלולה להחליק לכדי הווה דל ועתיד לוט בערפל.

תרבויות סין וטיבט, כה ארוגות יחדיו כיום תחת גבולותיה הקשיחים כאבן של סין העממית, רחוקות אחת מן השניה כמרחק פסגות ההימאליה מן הים הצהוב, ולמרות קשרים דתיים ומסחריים בני אלף שנים, הנחות המוצא הערכיות, הכלכליות והמטאפיזיות של שתי התרבויות העתיקות הללו עודן ניצבות במידה רבה על שפת תהום פעורה ומרה.

מאז ימי האימפריה הטיבטית העליזה של בית ירלנג (ששיאה במאה השמינית), והיראה שעוררה ממישורי סין לעמקי מרכז אסיה,קיים העולם הטיבטי את עצמו בבדידות מזהרת אך גם מחוברת היטב למרכזי הכח האזוריים בצפון, בדרום במזרח ובמערב, כאשר מעברי ההרים התלולים והחורפים המרים של הרמה שימשו כחומה בצורה בפני שליטה ישירה של זרים.

אך הגאוגרפיה הטיבטית הקשוחה מתרככת ומתפשרת בחלקה המזרחי של הרמה, וכשם שהיא מעניקה ממימיה בנדיבות לנהרות הגדולים של מזרח אסיה, כך מעניקים שיפולי ההרים של מזרח טיבט בית חם למגעים בין תרבותיים מורכבים בין קבוצות אתניות שונות ואלה הופכים את קו התפר של הספר הטיבטו-סיני לזירה מרתקת ומורכבת של מערכת מגעים מסחרית, דתית ותרבותית שהדיה רועמים עד היום.

סחר התה הסינו-טיבטי, אולי הגורם המגדיר ביותר את מערכת היחסים הקדם מודרנית בין סין לטיבט, יותר משצייד את הטיבטים במשקה החיוני ומלא הסגולות ואת הצד הסיני באספקה שוטפת של סוסים הדרושים לה למטרות תובלה, תקשורת וצבא, אפשר לשני הצדדים לקיים מערכת יחסים צמודה, שיצקה בתורה תזזיתיות תוססת באזורי הספר של מערב סין.

במסגרת זאת נארגו אזורי הספר ברשתות מורכבות הכוללות פקיד ונווד, כוהן דת ופושע גולה, שומרי גבול בני האן ולאמות מגולגלים, סוחרי צמר מוסלמים ושכירי חרב בני אומת הלולו השחורים, וכולם מתחככים גלימה בשכם, פרידה בסוס, במקום שהוא רחוק מגן העדן המערבי כשם שהוא רחוק ממרכזי הכח של בייג'ינג ולהסה.

אך אם היה מקום שבו היה מקום של נחמה ומנוחה, בטן מרופדת מזון ומידה מסויימת של חום אנושי במרחבים הנפתלים של הספר הטיבטו-סיני, היה זה סביב כירת הברזל של הקורטסו.

מקביל פחות או יותר בתפקודו לחאנים של מערב אסיה ולמוסדות דומים במזרח סין, הקורטסו (מילולית: מעגל), הוא מוסד שהתפתח מבתי התוועדות ומנהל של האליטה הטיבטית המקומית והפך ברבות הימים לאכסנית דרכים ובה יכול עובר דרכים יגע למצוא מפלט מן הלילה המקפיא שבחוץ, לנבור בקערת נזיד מהבילה ואם ירצו האלים בשלל העולמות, גם למצוא קונה לסחורה שהביא מכאן או משם. למרות עירוב השימושים הדומה למוסדות מקבילים המכילים הארחה, הזנה, רפואה ומסחר, בדבר אחד מהותי התבלטה אכסנית הקורטסו הטיבטית אל מול אחיותיה ממזרח וממערב. נשים.

ייתכן ומדובר בצרכי הכלכלה הגבולית ברמה, במבנה המשפחה הטיבטית המסורתית או בתנאי החיים באחת מן הסביבות הקשוחות ביותר עלי אדמות, אך בעוד כי בחברות ארצות האסלאם ובסין נדיר היה כי נשים הורשו להשתתף בחיי הכלכלה באופן גלוי, ונאלצו לעשות זאת לכל היותר מאחורי פרגוד ובריח, נשות טיבט נהנו מחופש יחסי לפעול בלב החברה הכללית ולקיים את צרכי העולם הזה, ואת חובותיהן כלפי העולמות המקבילים כאחד. הן לקחו על עצמן תפקיד פעיל בקיום חיי הבית והחקלאות, ניהלו את חיי הפולחן ההכרחיים לשגשוג המשפחה, אחזו ברסן הפוליטי בהנתן האפשרות, וכפי שנראה, גם קשרו עצמן ביד חזקה ברשתות מסחר אדירות שנמתחו ממקום זריחת השמש ועד שקיעתה בחיק מערב.

העיר דרטסדו (קנגדינג שבמערב סצ'ואן המודרנית), נחשבת לאחת מעיירות המסחר החשובות באיזור הספר הטיבטי. בגובה נוח של פחות מ3,000 מטרים מעל פני הים, ובמיקום על אם דרכי המסחר מיוננאן, להסה וסצ'ואן, דרטסדו שימשה מרכז חשוב למסחר בין-אזורי בתה, מושק, עשבי רפואה ופרוות. תחת שושלת צ'ינג הוקם בדרטסדו מכס ממלכתי למסחר בתה (צ'הגואן) ובראשית המאה השבע עשרה כבר חלפה דרך העיירה כמות שנתית של כשמונים אלף טונות תה טרם פוזרו בין בתי האצולה של להסה, המנזרים הגדולים של אוטסנג ואמדו, ואוהלי הנוודים הרחוקים של האזור הצפון מערבי. למעמד קוסמופוליטי של ממש הגיעה דרטסדו לקראת שלהי המאה התשע עשרה, עת הסתופפו בה סוחרים מוסלמים, סבלים סצ'ואנים שחפנים ומסוממים, מסיונרים מערביים, פקידי מכס מנצ'ורים ונוודי קהמבה יהירי מבע. הכרוניקות בנות הזמן מדווחות על מסחר ער לא רק במושק ומשי, תה ואבקות זהב וכסף, אלא גם בטבק, רובים מוברחים, גפרורים יפנים ובתקופת הרפובליקה הסינית, גם בכמויות הולכות וגוברות של אופיום ועגבת.

בשל האווירה המסחרית התוססת אין תמה כי דרטסדו זכתה לראות את עידן פריחת אכסניות הקורטסו בתפארתו הגדולה ביותר. בעוד כמקומות מקבילים במערב נתפסו לעיתים כמקומות מפוקפקים המנוהלים בידי טיפוסים נכלוליים או גרוע מכך, נראה כי בתי ההארחה הטיבטית זכו למקום של כבוד והערכה בקרב הקהילה המקומית והזרה כאחד, ונתפסו כמקום הראוי לאמון בכל הקשור לאחסון סחורות, תיווך, חלפנות, מתן הלוואת ושאר שירותים הדרושים לקהל הסוחרים.

כמוסד הקשור אדוקות לאליטה הטיבטית ולשגשוגה הכלכלי, הקורטסו היוו מעין הארכה של הבתים הגדולים והמפורסמים של הספר הטיבטי, ולהם קשרים פוליטיים לא רק למנזרים הגדולים של האיזור אלא גם לממסד הדלאי לאמה של להסה, לבתי המסחר החשובים של סין גופא ולרשתות הסוחרים המוסלמים של חוויסטאן, בואכה הנהר הצהוב. בניגוד לחברה הסינית-קונפוציאנית בה "אוחז הגבר במחרשה, והאשה-בפלך", החברה הטיבטית העניקה כאמור לנשים מעמד חופשי למדי ושיקול דעת רחב יחסית בכל הנודע לחייהן וגם אם יש לשים סייגים לכלל בהתאם לזמן ולמקום, נראה כי ככל הנוגע אלינו, איזור קהאם האסטרטגי של מזרח טיבט ובתי ההארחה שחשובים שבו שימשו זירה מרכזית לפעילות נשית ערה.

במסגרת זאת, נשים צעירות עד כדי גיל חמש-עשרה שמשו באופן פעיל ונלהב כמתווכות מיומנות בסחר חליפין בתה, משי, מושק ומוצרים אחרים, וככאלה התחככו שכם אל שכם עם סוחרים זרים וממלוחים ועשו זאת במעמד שאין לכנותו אלא כשוות בין שווים. לעיתים הובילו מגעים אלו גם לבריתות נישואין בין נשים טיבטיות לגברים בני האן, ואלה הצטרפו כבני חסות למשפחת האשה, בניגוד גמור למסורת הקונפוציאנית אשר גזרה כאמור את עליונות הגבר ואת בעלות ביתו על האשה הנשואה. כה מובהק היה הקשר בין ניהול נשי למוסד הקורטסו עד כי בשיאו ההיסטורי במפנה המאה התשע עשרה, זכה המוסד גם לכינוי אצ'ק חאפה, שמשמעו " בעל(ת) הדיבור הרהוט" או לחילופין המארח(ת) המכובד(ת)", ומשמעו העממי כוון פעמים רבות ישירות לבעלת הבית אשר ביד רמה ניהלה את מוסד ההארחה וצרכיו השונים.

הצורך למלא מנעד תפקידים מגוון הנע מטיפול בתחזוקת הבית לרכישת צרכי מזון לאורחות המסחר, בין הזנת בהמות המסע לתיווך בין סוחרים בני אזורים שונים,ובין הקצאת שטחי אכסון תה מתאימים לאירוח אורחים רמי דרג, הוא שהגדיר ועיצב את מעמדה של המארחת הרהוטה שלנו כבעלת מעמד אדיר בקהילה הסובבת אותה ובעוד שרבים מהגברים בני הקהילה שאפו לחיי לימוד ונזורה, או לכל היותר עסקו במסעות סחר-ארוך טווח, היו אלה הנשים שנותרו מאחור אמונות פעמים רבות על הלוגיסטיקה הסבוכה הקשורה במסעות הללו, וכן בניהול הרשת החברתית-מסחרית הסבוכה הקשורה בחיבור קצוות הארץ וליבה.

מוסד הקורטסו, כמו גם מעמדה המסחרי של דרטסדו עצמה הגיעו לשיא בין המאות השבע-עשרה לתחילת העשרים, כאשר לאחר מכן סבל מדעיכה איטית אך מתמשכת כאשר מלחמת האזרחים הסינית, שינויים בשווקים הבינלאומיים ולסוף הקמת סין העממית גזרו את דין המוסד הותיק לשכחה. בעוד שאין להפריז בהאדרת מעמד הנשים בקרב החברה הטיבטית, שגם בה הן זכו לעיתים למעמד משני תחת חסות אביהן, או בעליהן שביחיד או בריבוי, החופש היחסי שזכו בו בשוואה לחברות מסורתיות מקבילות כן אפשר להן שורה של הזדמנויות לצבירת הון חברתי וכלכלי ולנהל בתי עסק משגשגים הקשורים ברשתות סחר ארוכות זרוע.

במסגרת דינמית ומאפשרת זאת שימשו נשות הקורטסו לא רק כמתווכות מסחריות מיומנות ורהוטות לשון, אלא גם כסוכנות של מערכת חילופין תרבותית ומתורגמניות של ממש בין העולם הבודהיסטי-טיבטי למערכת הקונפוציאנית של סין. תוך קבלת הזר ושליחת האהוב והמוכר למסע לרחוק ותוך תנועה קונצרטית ועיקשת סביב צירים הולכים ומתרחקים, הולכים ומתרחבים עסקו נשים אלו יום ביומו בשבירה, בניה והגדרה מחדש של הגבולות התרבותיים של ימיהן. גבולות חמקמקים כנהר אך העומדים כבדים כהרים, בין אורח למארח, בין נזיר לסוחר, בין הים הצהוב לפסגות ההימאליה, ובין סין לטיבט.