גמל השבוע 1932. יורטה אדומה

האיורים משובבי הנפש כאן נראים כמתעדים בין השאר את תוכנית מיגור האנאלפביתיות ואת מודל החינוך של המדינה הסובייטית המוקדמת בקרב התורכמנים, ובהרחבה- בקרב נוודי מרכז אסיה בכללם.

פרסום האיורים בספרות הילדים של התקופה נעשה גם במקביל לתקופות השיא של תהליכי הקולקטיביזציה האגרסיבית בקרב עמי אסיה הפנימית, בהם קזחים (במקור: קירגיזים) ,קארא-קירגיזים, תורכמנים, קאראקאלפקים וכו), זמנים בהם הלכה והעמיקה פנייתו של הפרויקט הסובייטי מגישות של שילוב לאומי מבוקר אל עבר ריכוזיות גוברת והתחזקות מעמדה של הרוסית.

ניתן לשער כי עבור רבים מבני דור ההנהגה לבן הזקן, פירוק מסגרות הערבה הישנות, היווה ימי חורבן של אמצעי מחיה מוכרים ולחץ פסיכולוגי לא מבוטל, כמו גם ימי התפוררות של עולם מוסרי, קהילתי ודתי שלם.

מעבר לשאלות של מודרניזציה, סוכנות והשפעתה המעורבת של ברית המועצות והאימפריה הסובייטית בשטחי המזרח (גם כשיש בה פער מכאיב בין ערכים הגיוניים במושגי היום לאמצעים המשמשים לישומם), אותן יורטות "אדומות" נושאות בכיפתן מין אירוניה מרירה, במסגרתה בית הנוודים עצמו, הופקע ושימש ככלי ביד מערכת מדינית מודרנית- למען מחיקת מסדו מן העולם.

התכוונתי לכתוב פה גם שורה על איזשהו יחס ציורי בין כח מחשוב גובר למותר האדם הפוחת. אבל כל פסקה שכזאת תתיישן במהרה גם כך.