הדרוזים הנסתרים של סין

אי אז, ובמהלך ביקור חורפי במקאם בהאא א-דין שמעל בית ג'אן, הוחלפו מספר ברכות נימוס עם העאקל נוטר המקום, וזה -כאשר הבחין בזוגתי בעלת המראה הזר, הפטיר במיסתוריות: "אה, יפה… יש דרוזים בטיבט..". ולא יסף.

המשפט הנהדר-מעורפל הזה נלקח איתי מאז, אם כי לא העמקתי בו עד ששמעתי גרסאות נוספות לעניין מחברים, עמיתים ולקוחות בני הקהילה הדרוזית, כולן מרומזות, וכולן נושאות ניחוח של דבר מה ידוע ומוסכם שאין להרחיב עליו מחוץ לשערי הבית.

אנשי דת הייחוד, המוואחידון- (להלן כאמור: דרוזים), מהווים קהילה דתית שמוצאה מן השיעה האיסמעילית, טרם זאת נסתגרה -וסגרה סופית את גדרות ההמרה, סביב המאה ה-13. בעוד שעיקרי הדת והעקרונות האזוטריים שבה מקובלים כסודיים ומוגבלים לקהל המלומדים גם בפנים העדה, ידוע בין השאר כי בדומה לקהילת האם האסמאעילית, הדת הדרוזית שומרת בקרבה עקרונות נאו-פלטונים, גנוסטיים וכן השפעות לא מבוטלות מן הדתות המונותאיסטיות הסובבות אותה, וזאת מלבד פיתוחים יחודיים לה אשר לפחות אצלי, רב בהם הנסתר על הגלוי.

אז מה בכל זאת קושר עדה אתנו-דתית מהרי מערב אסיה לטיבט הרחוקה?

גלגול נשמות היא אמונה בהמשכיות נשמת האדם,- או לפחות כמה מרכיביה, לאחר מות הגוף והטמעותה בגוף חדש, וזאת באופן מיידי או לאחר שהות מסויימת במרחבי הביניים.

בעוד שהמקור המוכר ביותר לאמונה זאת נמצא במערכת הוודית ותנועות ההמשך שלה בעדות ההינדואיזם המודרני, דת הג'יין, הסיקיות, וכמובן הבודהיזם, האמונה בגלגול נשמות נתקיימה גם במסורות מערב אסיה, ובין השאר במסורות מסתורין מן העולם ההלני. מסורות אלו, אם ממוצא מעורב או ממקור מערבי מובהק פעפעו לכתיבתם של ה"אחים הטהורים" (אחואן א צפא), אותה אגודת סתרים בת המאה ה-10, שכמעט בוודאות החזיקה בקשרים לתנועה האיסמעילית וכמוה מפגינה שימוש ברעיונות ניאופלטונים בדבר מסעה האפי של הנשמה במעלה רבדי הקיום, ועד שהות לצד מקור ריבוא הדברים כולם.

האם ידע מוקדם בנוגע להלכות הטיבטים והתנועה הטנטרית- שפריחתה השניה בטיבט התרחשה פחות או יותר במקביל לשנות קיום החליפות הפאטמית- האסמאעילית במזרח התיכון, פעפעו הלאה ונטעו את זכר טיבט הרחוקה בליבות חסידי האמאם במערב אסיה? או האם יש לקחת ברצינות מקורות מפוקפקים כמדאם בלוואצקי והאגודה התאוסופית, בדבר מקור האמונה הדרוזית ב"למאיזם" של טיבט?

ובכל זאת משהו לא לגמרי הסתדר מבחינת הרקע ההיסטורי, ותהיתי אם הקשר הדרוזי-טיבטי אינו בכל זאת אימוץ מאוחר יחסית הנובע מהיכרות מחודשת- אך מודרנית, עם מסורות גלגול הנשמות הבודהיסטית, וכן בשל דמיון הצבעים שבין סמלי הדת הדרוזית, לאלה של הטיבטים, ובמיוחד עם מערכת הצבעים הטנטרית, הכוללת גוונים דומים ברובם, -ושבדומה למערכת הצבעים המקובלת בסמלי העדה הדרוזית מקודדת בקרבה משמעויות גלויות ונסתרות כאחד. והנה לאחר נבירה לא מעמיקה דיו במקורות הגלויים, נראה כי ליבה של הנוכחות הדרוזית בקצות מזרח אינה בהכרח בטיבט הגבוהה, אלא במקום מבויית ומביית ובהרבה- בארץ סין. . "לדרוזים- סין משמשת מעין גן עדן…כאשר דרוזי בעל מעשים טובים נפטר בלבנון, אמור הוא להוולד מחדש בסין. הכותב זוכר מזמור לוויות נפוץ, אשר פזמונו החוזר מודיע: "ברוכים אנשי סין בשעת הגעתך" (נייאל אהל אל סין שאעת ווסילתכ") (פיליפ חורי חתי, כותב לבנוני- מרוני 1928). . לסין כזכור יוקרה אדירה בדמיון הפוליטי והתרבותי האסלאמי, וזאת למרות המצאותם של הסינים מחוץ לקטגורית אהל אל כיתאב המונותאיסטית וסין עצמה נחשבה בקרב רבים לאחת מ"ארבע התרבויות הגדולות" יחד עם איראן, ביזנטיון והודו. עם זאת, ולעומת שלוש התרבויות האחרות, ריחוקה הרב של סין, חוזקתה המדינית- ואושרה האגדי הפכו את סין למושא לערגה, דמיון ושירה, וכמקום אשר במידה מסויימת, מצוי מעבר למגבלות וקשיי המקום והזמן הזה.

הרעיון של סין כמקום מפלט לעדת מאמינים בשעת צרה או צורך אינו ייחודי כנראה לדרוזים, והשילוב של הממלכה המרכזית כארץ רחוקה, משגשגת וטהורה מסכנות הפלגנות הפוליטית והטמיעה דתית -מהדהדת לפחות גם בחדית' התרי-עשרים, בתמה המבוססת כנראה על שרשרת מסירה מוקדמת מכך: . "מסר אבן ג'רח: שמעתי שכאשר 12 שבטי ישראל הרגו את נביאהם ופנו לכפירה, שבט אחד (התחרט), וביקש מאלוהים להפרידם משאר השבטים.אלוהים יצר תעלה תת-קרקעית ובה הם נדדו במשך שנה וחצי עד שהגיחו מעבר לארץ סין, והם עודם שם. הם מוסלמים ובתפילתם פונים למקום התפילה (מכה)." (מתוך: בחר אל אנוור) . תמה זאת מהדהדת כמובן גם את רובד הסיפורים המוקדם העוסק בגלות שבטי ישראל האבודים, את המצאותם מעבר להרי החושך או נהר הסמבטיון וכן את שיבתם האפשרית בימי גאולה עתידית. ניתן עוד להרחיב את היריעה הלאה ולהזכיר כי תמות של ארצות רחוקות בעלות פוטנציאל לידע מיסטי מחיה, או לחילופין צבאות כאוס אפלים שמעבר לשערי ברזל שבות וחוזרות בצורות שונות מאז ימי קדם, וכורכות בצורה זו או אחרת נביא וברבר אכזר, קהילות אחים חבויות ואת פעמי הגאולה עצמה, וזאת באופן חוצה תרבויות, לפחות ככל הנוגע למערבה של אירואסיה.

אז אמנם במסגרת המקורות הזמינים פה ושם לא הצלחתי למצוא עוגן טקסטואלי מוקדם לאמונת הפזורה הדרוזית של סין, ובואכה טיבט, וזאת כנראה לא מצויה גם באסופות הקודש של אנשי הייחוד- ה"רסאאל אל חכמה" אשר נכתבו ונערכו ככל הנראה בסביבות המאה ה-13 או מעט מאוחר מכך. לגבי שכבות ידע מאוחרות יותר, נרמז ע"י בלוגר דרוזי- לבנוני כי התייחסות לכך קיימת בכתביו של ההיסטוריון הדרוזי בן המאה ה-17, מחמוד עבד אלמלכ אל אשרפני. בכתביו, אל אשרפני נראה כעוסק בהרחבה בקונטקסט הפנימי והחיצוני של אמונות הדרוזים, עיגונה במעגלים החומריים והרוחניים של ההיסטוריה והמחשבה המונותאיסטית והאיסמעילית בפרט, ומקומה ומעמדה של עדת הייחוד בהקשר המטא-היסטורי הרחב.

עוד נלחש במרחבי הרשת כי חיבורו של אל אשרפני "עמדת אל אערפין", אכן מתייחס לקיומה של "סין פנימית" ("אל סין אלג'וניה") , וזאת מצויה מאחורי חומת אדירים אשר נקבעה על ידי לא אחר מאשר אלכסנדר "המקורנן", וזאת בין שני הרים בגבולותיה של סין הפיזית. עוד מסופר כי תפקיד חומת הענק היא הגנת קהל הצדיקים ואדונם מצבאותיהם האפלים של גוג ומגוג, וזאת עד בוא אחרית הימים, ושיבתם למזרח התיכון.

אז גם אם נאלץ להסתמך בשלב זה על קווי המתאר החמקמקים של האמת הלא מושגת, נוכל אז להעיז ולשייך את מקור האמונה המוואחידית בדבר קהילתם הנסתרת בסין לרקע האיסמעילי- נאופלטוני של דתם, להשפעת העוינות הסביבתית החוזרת אותם חוו גם תחת הכסות השיעית וגם במסגרת מעמדם כקהילה אתנו-דתית מסתגרת, וכאשר אלה ואלה נשתלבו בתורם במעמדה המיתי למחצה של סין כמחוז הנמצא בין הארצי לפלאי וכמקום מפלט לגיטימי לטהורים שבאנשי האל. כל זאת, ויחד עם אפשרות של שאיבה נוספת מסיפורי הגלות והשיבה הגדולה של המזרח הקרוב, מספקים ולו רקע אפשרי לאמירתו המסתורית של העאקל הנוטר מבית ג'אן. וגם אם לא הגענו בשלב זה לכדי סיפוק השכל הגס, לפחות נוכל לאמץ כסיפא את המשפט הכביר מאת חכמנו אל אשרפני: . "הידע הוא חיים, ובורות- מוות רוחני." . וכידוע לכל, אם כבר לחפש ידע- מדוע לא בסין?