נאצ*ם, פנטזיות ובודהות מן החלל

לפני כעשרים אלפי שנים זעזעה פגיעה בהיקף קוסמי את גבעות מה שלרבות הימים יקרא גבול רוסיה-מונגוליה. המטאוריט העשוי תרכובת ברזל-ניקל פגע בקרחון קדום בשולי נהר צ'ימגה ורסיסיו הכבדים נתפזרו לכל עבר ברדיוס של עשרות קילומטרים. ברזל ממקור חוצוני שימש חרשים קדומים, דורות רבים לפני שאמנות מיצוי הברזל ועיבודו הגיעה לכדי בשלות וכלים העשויים, או חשודים כעשויים, ברזל מטאוריטי, נתגלו בתרבויות שונות מן המזרח התיכון ועד סין. כחומר נדיר ומסתורי לדידם של אנשי התקופה, ברזל מטאוריטי שימש לא רק לעשיית חפצים שימושיים כגון מחברים לרתמות סוסים, אבזמים וכדומה, אלא גם כמקור לעשיית חפצים טקסיים בעלי פוטנציאל מיסטי רב עצמה. בטיבט הקדם בודהיסטית וכן בתקופה האימפריאלית המאוחרת לה, נעשה שימוש משמעותי בחפצי "ת'וקצ'ה", או "ברזל שמימי", ומניתוח כימי עולה כי לפחות מקור חלקם בברזל של מטאוריט צ'ימגה הסיבירי ופיסות גולמיות של המטאוריט נעו בדרכי הסחר הקדומות המחברות את הרמה הטיבטית עם הערבה ויערות הטאיגה העבותים שמצפון.

ביום בהיר שמיים ביוני 1938, משלחת גרמנית בראשות ארנסט שפר יצאה בדרכה מסיקים ללהסה. מלבד אורחה בת 50 פרדות, מתורגמנים, סבלים ומבשלים, כללה המשלחת גאולוג בשם קרל ווינרט, ארנסט קראוס אחד בתפקיד צלם ואנטמולוג, ברונו בגר כאנתרופולוג, ואיתם אדמונד גיר המומחה לפחלוץ. בראש המשלחת עמד כאמור ארנסט שפר. בן כ28 בעת יציאת המשלחת,שפר היה אורנותולוג בהכשרתו, מגוייס טרי יחסית לשורות הס"ס, ואדם שתואר בידי פקיד בריטי בסיקים כ"מעניין, כוחני, נוח לכעוס, למדן, יהיר במידה ילדותית וחסר כבוד למוסכמות חברתיות".

למרות שמידת המעורבות הישירה של הס"ס והארגון הפסאודו-מדעי הידוע לשמצה "אננרבה" בארגון המשלחת נותרה שנויה במחלוקת, ולמרות חסות מסויימת של הימלר ואנשיו, נראה כי שפר העדיף לשמור על עצמאות מדעית של המשלחת ורוב המימון לה הגיעה מגופים גרמנים פרטיים ועסקיים. במהלך כ-13 חודשי שהות המשלחת אספו חבריה כמות עתק של חומרים, בהם עשרות אלפי דגימות של מיני ציפורים, זוחלים ויונקים וממצאים בוטנים, אתנוגרפים וחקלאיים.

למרות שהמשלחת תוארה בהכללה ככזאת שמטרתה "תיעוד ביולוגי של טיבט יחד עם סינטזה של מדעי הטבע הנוגעים לגאורפיה, מיפוי, גאולוגיה, אקלים, צומח חי ואדם (של טיבט)", נראה כי המשלחת פעלה בתיאום מלא עם האווירה המדעית בגרמניה של שנות השלושים, עסקה כתחומי לוואי באפשרות של מקור הגזע הארי הרמה הטיבטית, באיסוף מיני דגן נדירים לשם פיתוח "מרחב המחיה" הנאצי העתידי במזרח וחבריה, ובמיוחד ברונו בגר, עסקו בתיעוד נרחב של "טיפוסים אנתרופולוגים" כולל יישום התחום הפסאודו-מדעי המרנין של מדידת אפים וגולגולות, עיסוק אשר ימשיך ללוות את בגר עמוק אל תוך שנות מלחמת העולם השניה ופשעיה האיומים.

באוגוסט 1939 החלה המשלחת את דרכה חזרה לגרמניה, עמוסה בארגזי ממצאים, מספר כלבי ציד טיבטים, גלימת לאמה אחת ועותק שלם של הקאנון הבודהיסטי-טיבטי כמתנה לפיהרר בברלין.

ב2007, כ-80 שנים לאחר שיבת המשלחת לאדמת גרמניה הנאצית, צץ למכירה פומבית חפץ מוזר אשר הצית מחדש את העניין במשיכה הנאצית להסטוריה אזוטרית, ומשך בתוך כך למערבולת גם את קהילת חוקרי טיבט עצמה.

"איש הברזל" הוא פסל בגובה של 24 ס"מ, במשקל של כעשרה קילוגרם, העשויי ברזל עתיר ניקל המציג לכאורה דמות מן הפנתאון הבודהיסטי של טיבט. הפסל נקנה מאספן מסתורי על ידי רוכש אלמוני לא פחות ותואר ככזה שהובא על ידי משלחת שפר מטיבט. יתרה מכך, ניתוח כימי של המתכת ממנה חושל הפסל העלתה כי ייתכן שמקור חומר הגלם הוא לא פחות מאשר מאותו מטאוריט צ'ימגה שפילח את אדמת סיביר לפני עשרות אלפי שנים.

הפסל מציג דמות עטויית שריון קשקשים, חבושת כיפת אריג או עור, עדוית עגיל ומזוקנת ועל בטנה צלב קרס. הדמות תוארה כמייצגת אולי את ווישראוונה, אחד מן המלכים השמימיים שפעפעו לעולם הטיבטי מן המיתולוגיה הוודית של הודו, ומשמשת עד ימינו כמוטיב אהוב ורב חסד בתרבות הטיבטית. חוות דעת אחרות תיארו את הפסל כיצירה בת אלף שנים המשוייכת לדת הבון הקדומה של טיבט, מערכת אמונה מבוזרת שכבר בתקופה האמורה חוותה נסיגה משמעותית בפני התגברות הבודהיזם עד שנטמעה בתוכו כמעט לחלוטין.

ההתלהבות מן ה"בודהא הנאצי מן החלל" הביאה להתעניינות רבתי בפסל ובמוצאו וכן בערכו האומנותי, הדתי והפיננסי כאחד. ההייפ נמשך זמן מה בטרם זכה לתגובה רצינית מקרב מספר טיבטולוגים מקצועיים, אך לא חלף זמן רב בטרם מלומד אחד מאוניברסיטת דונגגוק בסיאול פירק לגורמים את סיפור מוצאו הטיבטי של איש הברזל.

אומנות הפיסול של טיבט היא מלאכת מחשבת מרובדת היטב של טכניקה, סמליות ומסורת, וזאת התפתחה לאורך דורות של שכלול טכני הנלווה להשפעות ממקור מרכז אסייאתי, נפאלי קשמירי והודי. ה"בודהא הנאצי מן החלל" לעומת זאת מציג מכלול צורני גס שלא ניתן אלא לכנותו "פסאודו-טיבטי", וכמו "המדע" הנאצי מכיל פיסות אמת מסולפות תפורות ביד גסה לכדי מכלול שקרי.

"איש הברזל" מיודענו אמנם מכיל כל מיני מרכיבים "נכונים" של פיסול בודהיסטי טיבטי, כולל "ישיבת מלכות", שימוש בהילה ומנחי יד טקסיים (מודרה). עם זאת, איכות היצירה, מכלול מרכיביה ומספר פרטים חריגים כגון הזקן העבות שעל פני הדמות, מאפיינים "סקיתיים" וכן פרטי לבוש תמוהים כגון מכנסיים ונעליים רדודות, מציבים סימני שאלה כבדים בנוגע לתארוך ומוצא הפסל, ובעוד כי מספר שאלות, כגון מוצא החומר ממנו נעשה ומקורו, עוד נותרו בלתי פתורות, הדעה הרווחת כיום היא כי מדובר בזיוף מודרני המבוסס על היכרות שטחית עם העולם הבודהיסטי-טיבטי.

פרט חשוב נוסף הוא העובדה כי הפסל לא מצוי כלל ברשימת המצאי של ממצאי המשלחת, ואלה כצפוי תועדו בדקדקנות שיטתית. לשם מה ועל ידי מי נוצר "איש הברזל" אין אנו יודעים. ואם מדובר בתוצר נדיר וארכאי של דת הבון הדועכת מלפני אלף שנים, או שמע מדובר בזיוף מודרני הנועד לכוון לליבה של תופעת איסוף המזכרות הנאציות במערב של שלהי המאה ה-20, אין יכולת לקבוע כעת בוודאות.

מה שברור הוא שמעבר לשאלת האותנטיות של ממצא שכזה, "איש הברזל" שלנו מעיק במשקלו על התפר המסעיר שבין תפיסת המערב את תרבות טיבט, דרך היקסמות ביזארית מאימת הנאצים הרודפת את התרבות הפופולרית, לבין המשיכה הבלתי נמנעת לחומרים קוסמיים ועתיקי יומין, וככזה הוא מגלם אולי דיסוננס מוזר בתודעה האנושית ואת החלל הפעור, שבין חלום לסיוט.

טיבט כשלעצמה, מוכיחה את מעמדה שוב ושוב כמרחב דמוי לקמוס שבו כה רבים טבלו פנטזיות כמוסות ותוך כך ראו בה, את אשר רצו לראות.