דת עממית בסין -אמונה ויעילות

אם יש הוכחה לכך שדת "עובדת", בטח בשימוש נכון, זאת טמונה באותו נתיב עתיק וזהוב, גם אם זה מתבטא לעיתים, באופן שונה מן הצפוי.

נתקלתי לראשונה בתופעה המוזהבת בבייג'ינג, ומבעד לשערי מקדש אל העושר ה"צהוב" , הקרוי כך בשל החסות הקיסרית שקיבל והיותו בפועל אגף רוחני של מטבעת הכספים של עיר הבירה. בסין מתקיים כזכור מתקיים פולחן עממי מגוון להפליא, ויקום מפוצץ מח המכיל שלל ישויות, כוחות ומנגנונים (חלקם בעלי אופי בירוקרטי להחריד) המכיילים את האדם למקומו, בעולם הזה ובעולמות מקבילים.

הטוויסט במקדש ה"צהוב" של בייגי'נג, הוא חיבורו כיום לחנות יזמית הצמודה אליו, בו נמכרת סחורת מרצ'נדייז זהובה ברובה, כאשר פולחן עתיק מתערבב בה באופן מבלבל עם צרכנות מודרנית, קריצה תרבותית מודעת לעצמה, ובכח המעשה, אישור מלא לכוחו של האל לייצר עושר, לפחות אצל פטרוני מקדש החנות המשגשגת. כל זאת כמובן מבלבל כנראה רק את המוח המורגל בהפרדה כלשהי בין חומר לרוח, ובין קודש לחול, או לכל היותר בגישה מוצנעת ומתנצלת יותר כלפי שגשוג כלכלי והפגנת העושר הנלוות אליו, בעוד שכאן בסין המצב ברגיל, ובדומה לריבוא התופעות כולן- מעורבב הרבה יותר.

אתמול בסיור מודרך בדאלי נתקלנו בהפרדה נוספת, אך כאמור- מדומיינת לגמרי בין מרחב הקודש לחול, כאשר אחת מסמטאות העיר העתיקה שובצה בחנות "אל עושר" זהובה, אך ללא השידוך למקדש אל עושר היסטורי כלשהו. עיצובה של החנות כמאין מערת אלאדין עטירת מטילי זהב, וכן פסלים, עצים ושאר חפצי יצור המוני באותו צבע ממש, ותוך הפצצת המרחב בפופ סיני תואם, חוללה חוויה פסיכדלית כמעט, כאשר הגירוי החושי המוגזם מאוזן כנראה על ידי מערכת התגמול במח האנושי, בבואה במגע עם זהב.

ברור היה כי אלילי החנות הם חובבי עישון מסורים, ובעוד כי עישון היה ונותר הרגל סיני שורשי, ישנה אפשרות כי השידוך בין אלי המזל השונים לעישון, מהווה יותר מאשר המשך של אותה קריצה של תאולוגיה צרכנית. מעניין לציין כאן כי הדת העממית הסינית מהווה רשת עצבים טקסית המשתרעת עמוק מעבר לגבולות סין העממית, וכאשר קצותיה נטועות עמוק בטאיוון וסינגפור, במלזיה, תאילנד ובשלל פזורות הסינים ברחבי העולם. ביטוי לכך, הוא ההיזון החוזר של פרקטיקות דתיות מן החוץ לפנים, והשפעה חוזרת של מסורות התפוצות הסיניות על הדת הסינית המודרנית של לאחר מהפכת התרבות.

בתוך כך נזכרתי בביקור דאז, על גג משטרת פלאפלאצ'אי בבנגקוק, כאשר המקדש הקטן הנעוץ בראש הגג מוקדש לאותו "אח שני פנג" (אר גה פנג), איש צללים, טייקון מקומי ופילנטרופ סיני-תאי, ובפועל כיום, אל הימורים המקבל מנחות סיגריות צ'ארוט וקפה שחור מבני קהילת העסקים וההימורים המקומית. כל זאת נאמר בשל ההבחנה בכך שבמציאות הסינית, האל נחשב לעיתים כמתווך מצויין לצרכים קיומיים ספציפיים למדי, בעוד שהיחס אליו עשוי להיות כאל מעין בוס גדול, שותף עסקי, או אף מעין "אחא" או סנדק בכיר לחלוק עמו קפה, בקבוק שיכר, או כאמור סיגריות.

כך מסתכם, כי במרוץ הפרגמטי לחליבת הקוסמוס מנכסיו הטובים, פרוסות וזמינות להן- ריבוא דרכים, ובמערכת היחסים המורכבת שבין אדם לאלוהיו, כל האמצעים כשרים, או לפחות- זהובים