צבים, ספרי בישול וסימנים

מניח שכילד לא דמיינתי שאמצא את עצמי בסין. אבל בדיעבד בהחלט היו סימני דרך.

אחד הספרים הראשונים שהשאלתי משום מה בכיתה ב' עסק באומנות סינית, ובהחלט היו ארוחות הוט פוט קיציות עם סט שהסבתא גררה מהונג קונג. ויכול להיות שאחד מעמודי התאורה הביוגרפים הללו היה ספר עב כרך, וכבד למדי בזמנו הקרוי "ספר הבישול הסיני של חברת הגז של הונג קונג וסין".

ואכן עמוד תאורה נכבד זה היה, שכן הספר בן כ-300 העמודים ובעל השם הלא רגיל, מהווה מסע משוטט על פני כלל אזוריה הקולינרים של סין, הישג נאה בהתחשב בכך שהמהדורה הראשונה יצאה בקרבה לשנת מותו של מאו זה דונג, ועיקר המחקר הקולינרי התבצע על סמך נסיונם של בשלנים הונג קונגים בעלי רקע משפחתי הולם. בהתאם לשמו, הספר הוצא לאור בידי חברת האנרגיה הוותיקה בהונג קונג, שראשיתה בשלהי המאה ה-19, וכאשר זאת אחראית בין השאר לרישות המושבה בתאורת גז בתקופה המקבילה.

ספר הבישול יצא פחות או יותר במקביל לפתיחת מרכז הבישול של החברה (שעודנו קיים), כשאלה נועדו לקדם את צריכת הגז לבישול. מגמה שהחלה אמנם מספר עשורים קודם לכן, אך גברה משמעותית לאורכה מחציתה השניה של המאה ה-20, בהונג עצמה, ובסין היבשתית בהמשך, וזאת באה על חשבון דלקים מוצקים וכירות קרוסין, על היתרונות הבריאותיים והבטיחותיים הכרוכים בכך.

הספר עצמו מציג סקירה טובה למדי של ליבת המטבח הסיני, כולל רקע הסטורי, טכניקות חיתוך, עיבוד ובישול מרכיבים שונים, ובעיקר תצוגת תכלית של העושר הקולינרי המסחרר של סין ההסטורית, המתגלם בכל אשר תחת הרקיע, ובתוצרי הים, האוויר והיבשה.

אני זוכר בעיקר את ההשתאות שבדפדוף דרך דפי הכרומו העמוסים לעייפה ברשימות מצרכים אקזוטיים לזמנם, בהם רטבי שעועית מותססת, מיני בשרים ופירות ים, נצרי במבוק ופטריות , וכן מרכיבים מעוררי דמיון כסנפירי כריש, קיני סיס, מלפפוני ים ומדוזות יבשות.

בעיקר הייתי חוזר באותה הקסמות מצטמררת למתכון מרק הצב, כאשר המתכון (במחילה), נפתח במשהו כמו "הסירו את הראש, נקזו את הדם, וקרצפו היטב בכיור את השריון", מתכון שמלווה אותי כל אימת שאני חולף על פני גיגית צב סיני רך, העומד למכירה כאן בשוק המקומי.

ביוגרפיה אישית היא עניין מוזר. אותו תצרף של פרטים יבשים, ארועים חדים וקטעי זכרון ופרשנות שההבדל בינהם לבין דמיון לעיתים קרובות קלוש. מה לתייק ומה להשמיט, מה לזכור ולמה להניח לדהות עד שכל שנותר הוא צל קלוש בקצות ההכרה.

אך לעיתים בת ריח, מראה או צליל עשויים בהרף עין להביא להתלקחותו של זכרון, או התחקות אחר מקורו של רעיון. אני עדיין מסדר מצרכים לצילום בהשראה ברורה וצרובה היטב של "ספר הבישול הסיני של חברת הגז של הונג- קונג וסין", ועדיין מסתבר - מצומרר מעט למחשבה על צבי הגיגית במעמד הכיור. לפחות היום, השלום לצב, ובהודיה לקו הדק, שבין זכרון ודמיון.