רוסיה וסין כאחיות מדומות.

בניגוד לארצות המערב, הגעת הרוסים למזרח הרחוק לא נבעה בראש ובראשונה מצרכי הסחר עם סין עצמה, כאשר הדחף העיקרי היו משאבי הפרווה העצומים של סיביר כמו גם הרצון לקעקע מעל פני האדמה את שאריות החאנויות התורכו-מונגוליות של מרכז אסיה, משימה שהרוסים חלקו באופן לא מקרי, עם האימפריה של צ'ינג שמרכזה בבייג'ינג.

הגעת הרוסים לגדות נהר האמור בישרה את העמקת המגעים עם האימפריה המנצ'ורית, תוך עירוב שימושים צבאי, מסחרי ואזרחי ולבסוף לקיבועו של אחד הגבולות העתיקים והארוכים שבנמצא כיום. העמקת טעמי הלוואי המתרבתים של הפרוייקט הצארי באסיה הפנימית לא הרשים את הסינים בתחילה, ואלה המשיכו לראות ברוסיה מדינה מן הזן האסייאתי המוכר, ולבוא עם הרוסים במגע דרך משרדי הליפאן יואן, השמורים לניהול יחסים עם העמים הברברים של איזור הגבול החיצון. עם זאת, המשך התפרקות הסדר המנצ'ורי לאורכה של המאה ה-19 אפשר לרוסיה להתייצב בקו אחד עם שורת הנגיסה הזרה בשטחי סין, כאשר מורשת ההסטוריה הארוכה הזאת מתבטאת בין השאר בעצמאות מונגוליה, בהתעלמות סינית טקטית מחלקה של רוסיה ב"מאה שנות ההשפלה" וכיבושיה בגבול הצפוני, וכן בהיותם של הרוסים (אלואוסי זו 俄罗斯族(，צאצאי קוזקים, גולים פוליטיים ואנשי האמונה הישנה，אחת מ56 קבוצות המיעוטים הלאומיים של הרפובליקה העממית. וכאן אנו עוקפים במידת מה את דינמיקות הקפאון וההפשרה המאפיינות את אותה גלידה סינו-רוסית ומדלגים ישר למשהו מהותי בהרבה.

קל להבחין בכך כי סין ורוסיה המודרניות מהוות בפועל את שתי האימפריות הפאן אסייאתיות‌، ואף הגלובליות האחרונות, וזאת למעשה ובאופן רציף למדי מאז קריסת הסדר המונגולי, וכאשר אלה חוזרות במידת מה ובאופן אירוני - להדהד את אותו סדר נושן שבין מרכז ופריפריה. עם זאת, המהות החשובה פה היא כרגיל לא האיך, אלא המה.

ובעוד שזולת הירושה הטריטוריאלית, אין מקום להגזים בדמיון בין סין העממית למושב החאן הגדול קובלאי ושושלת יואן, יש כנראה בהחלט מקום להשוות את הקלפטוקרטיה הרוסית למוסרות העול המונגולי מהן בקעה זאת במסגרת נסיכות מסקווה של המאה ה14

רוסיה העכשווית מן הסתם עודנה שונה מאורדת הזהב אותה ירשה כאשר מזיגות שונות של שאריות רציונליות ביורוקרטית, ציפוי פרובוסלאבי מוזהב ושילוב טפילי בקפיטליזם הגלובלי המאוחר, מעניקים לה חזות מדינית מתפקדת. עם זאת ניתן לטעון כי תרבותה הפוליטית שואבת עדיין באופן מספיק מן המורשת המונגולית ,כאשר מסורת חוזרת של כנופיות לווין בעלות נאמנות אנכית ומותנית והמסתמכות על מנגנון חילוץ משאבים אזורי מתקיימות באופן מקורב דיו למוסדות האולוס המונגולי. בדומה לגורלות המדינה הנוודית, פיצול אליטות לאחר עידן ארוך של שלטון פרסונלי (הגרוע למעשה בדרגה או שתיים משלטון המשפחה הצ'נגזידית) , ניוון כלכלי, שחיקה דמוגרפית ברחבי שטח גאוגרפי אדיר, והתשה מלחמתית עשויים להוביל בסופו של דבר להתפוררות טריטוריאלית של החאנאת הרוסי למדינות ירשה כלשהן, וזאת עם מטען חמור בהרבה מדעיכת אורדת הזהב, בהתחשבות בקווי השבר המדינתיים והצבאיים המודרניים שתיצור.

ובאם שוב נהפוך את נקודת המבט מן המרכז הסיני לקצוות- המדינה הרוסית פועלת באמצעות "יונג" 用 קניבלי ומשוללת "טי"体 להבנות בו.

ככזאת רוסיה הפוטיניסטית מגדירה את עצם קיומה דרך תגובת נגד ומרדנות לעומתית כלפי מורשת המערב. על ידי הפיכת האנטי-אמת לנשק, תוך קינון על קווי החולשה המערבית ,סחיטה אנרגטית, ומיסוד ה"לואן" 乱 כתנועה אסטרטגית. מנגנון זה מאפשר לקרמלין להקרין השפעה אזורית חסרת פרופורציה באמצעות ערעור יציבותם של יריביו, תוך הימור כי אורדת הנפט הרוסית תפגין עמידות גבוהה יותר בפני הטלטלה הגלובלית מאשר המערב בעל הטי המתדלדל, בטח בעידן דיפלומטית האיגרוף העסקי של הנשיא טראמפ.

גם כאן סין הרשמית נותרת מחוייבת לכאורה לברית הבלתי מתפשרת עם שכנתה הברברית, גם כשנראה ויחסי הכפיפות חוזרים ונענים לחלילים עתיקים, ובעוד שכל משבר עתידי בגזרת ערבות מרכז אסיה ומעבר להן עלול לגרור זעזוע מתגלגל באסיה הפנימית כולה וערעור מעגל הבטחון הראשון של סין העממית.

כך - זוג אימפריות רב תרבותיות ופאן אסייאתיות נותרו קפואות משהו בצילם של הסדרים עתיקים,אך כאשר יכולתן לקיים חוזה בסיסי מול אזרחיהן שונה בתכלית.