איראן, בין אסלאם וכל אמצעי אחר

אז (שנה שעברה כבר) המשטר האיראני הציב פסל מרשים בגודלו של השאהנשאה הססאני שאפור הראשון- ועוד בלב כיכר המהפכה בטהראן. הפסל מבוסס על תגליף הסלע הידוע מנקש-י-רסתם ומציג את מלך המלכים בתנוחת נצחון זורואסטרית למדי מעל הקיסר הרומי ולריאנוס, אשר נשבה כזכור בידי הססאנים בקרב אדסה של 260.

לאורך 40 השנים האחרונות היה יחסה של הרפובליקה החומיינית לעבר הפרה -איסלאמי מורכב בלשון המעטה. בראשית הקנאות המהפכנית ראה המשטר האיראני את העידן הקדם איסלאמי כסוג של ג'האליה רווית בורות, ואת הכיבוש החג'אזי כשחרור מחשכת הכפירה.

שרידי פרספוליס האחמנית, שנחגגו רק שנים ספורות קודם לכך בידי הפהלווים בחגיגות קוסמופולטיות ידועות לשמצה, אף סומנו כיעד להריסה בידי פקידים מהפכניים, בצעד שנבלם לבסוף בידי התנגדות פנימית וחיצונית, וגליל כורש, בעודו בחזקת המוזיאון הבריטי, הוקע כזיוף ציוני.

היחס נותר מסוייג גם למסורתה הספרותית העשירה של איראן, ובראשה השאהנאמה, שאף שאוגד סופית על ידי פרדוסי כמאתיים שנים לאחר ימי הכיבוש הערבי, שימר, עיבד וצרף חומרים מימי הגבורה הקדם אסלאמית. דפי השאהנאמה נתנו מענה לתחושת הזהות האיראנית מאז המאה העשירית כאשר החיבור האדיר משמש מושא הערצה וביטוי ללגיטמציה שלטונית תוך אישור חוזר ונשנה של מעמדו על ידי שלל ישויות שבסיסן באיראן הגדולה, מהאילח'אנים והתימורים, ועד הצפווים והקאג'רים.

היחס הפרדוקסלי שבין איראן למורשתה האסלאמית והקדם איסלאמית (שתיהן מורכבות ונכבדות), אפשר לרפובליקה החומיינית לזגזג בין הטיפות כל עוד מוסדותיה החזיקו ברסן אידיאולוגי מוחלט. המשברים הכלכליים והחברתיים, חוסר יכולת המשטר להענות לצרכי האיראנים ובוודאי כשליה של הרפובליקה האסלאמית במהלך מלחמת 12 הימים מול מדינת ישראל, מתבטאים בין השאר בשימוש גובר בסמלים לאומיים איראנים, רובם ככולם באופן לא מפתיע ,שואבים מן האתוס הפופולארי של גיבורי איראן הקדם אסלאמים.

בעוד שנראה כי מדובר בשימוש טקטי של המשטר ברגשות לאומיים ולעומתיים זמינים, במידה רבה אולי בעדר סמלים אפשריים אחרים הנוגעים באוכלוסית איראן העכשווית- אחוז משמעותי ממנה נולד וגדל כל חייו תחת האידאולוגיה החומיינית, החזרה לעבר מסמנת שלב נוסף בפשיטת הרגל האפשרית של האידיאולוגיה השיעית- פינת -מרקסיסטית של חסידי חומייני. מה זה אומר ומתי זה אומר?

לאיראן הנצחית יש זמן..כמו לכולם.