בודהיזם- נשמת הארץ

את הנזירה צ'.מ הכרנו לפני כמעט עשור במנזר מחוץ לבירת בורמה, שם היתה חלק ממספר לא מועט יחסית של נזירים ונזירות מסין, ויאטנאם וטאיוואן, כולם מן הסתם מזרם המהאיאנה הנפוץ בצפון מזרח אסיה וכולם הגיעו לבורמה להשתלם בטכניקות הוויפאסאנה השונות הנפוצות בארצות התהרוודה. בעוד שמגעים ספורדים בין האיזורים הבודהיסטים השונים התקיימו לאורך אלף השנים האחרונות, היה זה רק מאז המצאת ה"בודהא-איזם" כתופעה אוניברסלית בחקר הדתות המודרני, כאשר המגעים הבין אזוריים הפכו לנוכחים יותר, וכאשר העניין הגובר, במיוחד מצד מנזרי סין, קוריאה ויפן במסורת הפאלית של דרום מזרח אסיה הביא למה שניתן לראות כתנועה ערה של עלייה לרגל ולימוד.

צ'.מ אינה הנזירה הסינית היחידה שפגשנו בדרום מזרח אסיה, כאשר שנה שעברה, ובעת שהות באחד ממנזרי "מסורת היער" שבגבול תאילנד-לאוס, הכרנו נזירה תהרוודית צעירה ממוצא סיני, וזאת שמשה כמתרגמת מיומנת לחסידים דוברי סינית, אשר כמוה נמשכו למה שנתפס בקרב זרים, סינים ומערביים כאחד, כצוהר לבודהיזם מקורי ואותנטי כביכול- בהשוואה לזה אשר נהוג בארצות המהאיאנה. בעוד שיש מקום לטעון כי מסורת היער עצמה, ולמעשה תנועה הוויפאסאנה כולה על צורותיה השונות היא תוצאה של ריאקציה מודרנית ובמידה מסויימת- פרוטסטנטית בהלך רוחה, אין יפה בעיני מאשר אותו "חבר לאומים" בודהיסטי המאגד בני עמים, מסורות ולשונות שונות, המאפשר לכולם לשבת בדממה ולנשום את עצמם לדעת בכפיפה אחת, באותה תנועה שהיא חדשה למדי כפי שהיא עתיקת יומין עד לשד עצמותיה ממש.

אז כשהגיעה השבוע לביקור חברתנו הנזירה, הסקתי שאצטרך להכין כמות הגונה של ברוקולי, טופו רך ושאר מזונות הראויים לשוכני מנזר סיניים, אך בת זוגי הזכירה לי שהנזירה כעת מסונפת איכשהו למנזר האם הבורמזי, בו בעת היותה נזירת צ'אן (זן) סינית גמורה, ולכן- תאכל בשר. חרד במקצת התקנתי שולחן עמוס יחסית במזון צמחוני, וכן שתי צלחות של כיסוני בשר וקארי עוף תוך שאני ממקם אותן אסטרטגית בצד הרחוק מן האורחת הנזירית. צ'.מ קלטה בחכמתה את המבוכה הקלה שנפלה עליי, והתמקדה במזון הצמחי, זולת כופתאת בשר אחת וסוררת, אשר זוגתי התעקשה לדחוף לה בצלחת.

בשתית תה הערבית דיברנו מעט על הקשר המשובש עם קהילות בורמה שלאחר ההפיכה הצבאית, על היותה של חברתנו נזירת צ'אן יחידה במנזר המשויך - טכנית לפחות, למסורת התרגול של ה"ארץ הטהורה", ועל אתגרי דור הנזירים הצעיר אשר גדל והתבגר במסגרת מדיניות הילד האחד. כמו כן עלה הנושא שאני מוצא בו עניין מיוחד - והוא ההערכה המיוחדת שיש לנזירי סין המודרנית למסורת התרגול התהרוודי. ובעוד שאני אישית לא מאמין שסין חסרה משאבי תרגול כלשהם, שרבים מהם נשענים בצורה זאת או אחרת על גרסאות מיומנות של נדבכי השמאטה-ויפסאנה (סינית: 止观) ותרגולים קלאסים אחרים, הידלדלות זמנית של מלאי מורים מיומנים בשיטות אלו, כמו גם התפיסה הנפוצה לגבי עתיקותן של שיטות הויפאסנה הדרומיות, הביאו באופן מובן למגמת התנועה הנוכחית.

כזווית נוספת של אותו חבר עמים ססגוני, שבוע שעבר גם נפגשנו עם לאמה טיבטי מקומי, אליו נשלחנו בידי המורה ש', רופא דברן ועמוס דעות, אשר מעבר לפלרטוט קצר יומין עם הנצרות האוונגליסטית וחיבה מובנית לעם היהודי, נאמר כי שימש גם כנזיר במסורת הסינית, הטיבטית והבורמזית כולן (למרות שאני נוטה לפקפק מעט בכמה מן הפרטים האמורים). על אף יחסיהן המורכבים של המדינה הסינית ומוסדות הבודהיזם הטיבטי, אלה חולקות קשרים הסטוריים מורכבים וארוכי שנים, וגם כיום זוכה הבודהיזם הטיבטי לעמדת כח לא מבוטלת, אם כי זאת מוגבלת כיום בעיקר לתקציבים נדיבים מאת מוסדות המדינה, ולפופולריות גדולה בקרב תלמידים בני האן, בעוד שקשרי רוח עם צמרת השלטון נותרים בשלב זה סמויים לכל היותר. בעוד שהמפגש הראשוני עם הלאמה הטיבטי היה פורמלי למדי בשלב זה, תמיד משעשע להבחין בהבדלי המנטליות שבין המורים הטיבטים לחסידים בני ההאן, כאשר הבדלי שפת הגוף, הקודים ומארג הציפיות ההדדי, מזכירים במקצת אורחים אשכנזים במימונה.

מארג הדהרמה הסינו-טיבטי הוא בעצמו עניין מרתק למדי שאז כמו היום, משלב אכויות תרגול ממשיות יחד עם הבטחה קורצת לסוג מיוחד של עצמה הכרוכה בקרבה לדמותו הכריזמטית של המורה הטנטרי, ואלה כולם נארזים בסוג של מנדלה רוחנית, חברתית וכלכלית, אשר לה אלף גוונים.

ולבסוף הצטערתי לשמוע כי על מאסטר ש.ז', אב מנזר הבית המקומי, מופעלים אי אלו לחצים לרדת מתפקידו בשל סיבות ארציות למדי. שכן בעיני לפחות, המורה עז העין מבטא יותר מכל את מורכבותו של הבודהיזם הסיני ההיסטורי, ואת כח חיוניותו בהווה. וככזה הוא משלב בוירטואוזיות פשטות של בול עץ, מבט חודר רקמות בנוסח הגדות הזן הישנות, כמו גם אמונה חסרת פשרות בכוחה של המנטרה הבודדת לבקוע את חומות הבורות העומדות בין שמים וארץ.

בעוד שמן הסתם קשה יהיה לסכם את אלף פניו של הבודהיזם בסין העכשווית ולאן מועדות כולן, ברור שאין שום יכולת להספיד את עתיד הדהרמה בארץ עתיקה בה הוא מהווה לשד עצמות רוחני ואסתטי חסר תחליף. יתרה מכך, בעוד שרבים ממוסדות הלימוד הקלאסים של הבודהיזם נתונים מן הסתם לפיקוח ממסדי הדוק כתמיד, אין ספור קבוצות המדיטציה, פולחן התה ולימוד הטקסטים הקאנונים, ההרצאות ושלל פעילויות נלוות המתקיימות יום ביומו במרחבי הרשת הסינית הן דוגמא לא רק לעמידותו של כח המשיכה הבודהיסטי בחברה רווית יצרים וכאב, אלא במידה רבה גם הוכחה ניצחת למענה המתמשך שהוא מקנה לעשרות מליונים מתושבי סין ולמעמדו המתמשך, כנשמת הארץ.