מאמרים
אריחים פרסיים, גג סיני
ואם כבר קשרי סין איראן מאז ועד היום, הייתכן והפרט הדקורטיבי הנפוץ בסין המודרנית, הוא דווקא לגמרי איראני?
באחד מימות האביב בעודי יושב ובוהה בשדות הכרוב, כנהוג, חוויתי רגע של התגלות זוטרה . יש לי תחביב צד כאן בכפר והוא איסוף רעפי גג ישנים, שכן אלה נושאים לעיתים מיני עיטורים שונים ומשונים, שהנפוצים שבהם הם תבליטי פרחים, ציפורים וגם כמה נדירים יותר, כסמל אריכות הימים ("שואו") והבלתי מושג ביותר- סמל הטאיג'י - המוכר יותר כיין ויאנג.
עד כאן הכל טוב ומוכר וסיני לעייפה, אך את רגע הסטירה ה"פרסית" קיבלתי כשהבחנתי בדבר מה שהיה שם ומאז ומתמיד, בתוך עיטור שולי למדי, או למעשה שולי לחלוטין - שכן את היקף חזית הרעפים הסינים, וזאת ברובם המוחלט כיום, מקיף מעגל סדור של עיגולים חוזרים.
בעוד שסדרה מעגלית של נקודות נשמעת כמו העיטור הסתמי ביותר בספר, ואף כברירת מחדל עיצובית בכל מקום שצריך לדחוף עוד איזה אלמנט מבלי להתאמץ, כל מי שמכיר במשהו את מסורות הייצוג של אסיה הפנימית וגילוייה החוזרים בסין, עשוי לראות את מה שהוא כנראה ברור מאליו.
"רונדל פנינים" הוא אחד מן היצוגים הבולטים של שפת העיצוב של מרכז אסיה הקדם-איסלאמית, ובעוד שמקורותיו מוקדמים למדי, ואולי אף מייצגים מקור הלני קדום, מוטיב הפנינים עולה וחוזר באומנות החרס, הטקסטיל והמתכת של מרכז אסיה, ובהיקף שימוש רחב הכולל את הפרתים, הקושאנים, גנדהרה הבודהיסטית, ונאות המדבר של טראנסאוקסניה, כאשר אימוץ ההמשך של העיטור על ידי הססאנים של מערב איראן העניק לעיטור את יחוסו המוכר ביותר.
למרות כינויו השכיח, מקובל להניח כי העיטור האמור אינו מייצג פנינים אלא למעשה ביטוי להאצלה אלוהית, בדמות תוואי קרני השמש הקופחת, מוטיב הקשור בדרכו, ובהקשריו האזוריים השונים- לאצילות, תהילה וסמכות קוסמית, וכן שלטון הצדק, הטוב והמואר, ושלל המבעים האופיינים כל כך למושגי הכריזמה הארצית והשמימית בעולם האיראני.
אז מה עושה שמש אלוהית ולגמרי איראנית על אריחי הכפר הסינים שלנו?
התשובה לכך טמונה שוב בעובדה כי סין שימשה בית, זמני או קבוע, לקהילות איראניות מגוונות וזאת במשך תקופות היסטוריות ממושכות. .סוחרים ומסיונרים, אנשי צבא וגולים פוליטיים, כולם מצאו את עצמם נסחפים מזרחה בכוח המשיכה של המישורים המרכזיים. איראנים אלו, פרתים, וחותאנים, קושאנים* וסוע'דים (להלן- סוגדים) תרמו והעשירו רבות את תרבות סין, כאשר מקומם של האחרונים היה חשוב ביותר בביסוס מושבות סחר נרחבות ברחבי צפון סין ומעבר לה, ביצרם לבסוף סינרגיה ייחודית הכוללת אלמנטים סינים, בודהיסטיים ומרכז אסייאתים.
היו אלה אולי הסוגדים אשר עשו את המירב בהטמעה של תרבות מרכז אסיאתית בקרב האליטות הסיניות באשר הן, כאשר כלי מוזיקה ויין ענבים, ריקודים פרועים ופרטי לבוש, הפכו כולם למחזה נפרץ בחצרות הקיסרות הסינית המוקדמת. ובעוד כי ישנה אפשרות מוצקה לכך שרונדל הפנינים האמור היגר לסין על פני פכי חרס מיובאים, לא מן הנמנע כי הופץ על גבי טקסטיל, ועל פני פרטי הלבוש המעוטרים שכה מאפיינים את מהגרי מרכז אסיה בסין.
חרס או טקסטיל, נראה שהיתה זו בדיוק תקופה ססגונית זו אשר הטביעה את קרני השמש האיראניות על רעפי החרס הסינים, ואלה מופעים משלב מוקדם יחסית וסביב תקופת השושלות הצפוניות, על שולי רעפים המיוחסים למבני ציבור, מקדשים, ארמונות ואחרים, ופעמים רבות בצירוף פרחי לוטוס, סמל זר נוסף ותזכורת לקשר המיוחד שבין מהגרי איראן, הדת הבודהיסטית וההקשר הסיני הרחב.
יש לציין כי ניתן למצוא עיטורי נקודות על רעפים סינים מוקדמים לתקופה האמורה, וטרם הגעתם המשוערת של ראשוני האיראנים לתחומי סין, אך אלה לרוב מינוריים למדי גם בתפוצתם וגם בהיקפם, אך בהתחשב בפופולאריות העצומה של המוטיב באותה תקופת שיא של הגירה זרה, אין מניעה גם לאפשרות כי העיטור המוקדם של תקופות צ'ין-האן התמזג עם החיבה הגוברת למוטיב הזר, בדומה להפיכתו של הלוטוס ההודי לבן בית בתרבות הסינית הכללית.
כטבעו של היפה ומלא היוקרה, מוטיבים אלו חלחלו בהדרגה לבניה העממית, וגם אם מודה שלא נכנסתי לעומקי התהליך, כיום מעטרים רעפים עטורי פניני שמש, כמעט כל גג וגג בסגנון מסורתי, ואלה מטבעם מיוצרים באלפיהם ואף יותר מכך, בכל שנה ושנה. הכפילו זאת במספר גגות הרעפים בסין המודרנית, ותקבלו מליונים על גבי מליונים רבים של שמשות אירניות לוהבות מראש כל בניין ובניין בסין העממית. האין זאת תהילת עולם קורנת?
עדכונים מהשטח
מאמרים חדשים והודעות על מסעות, כמה פעמים בשנה.