סין הנצחית לאורך נהר הצ'ינג מינג

בעוד שהפוסט המקורי היה אמור להשתמש במגילה הנערצת הידועה כ"לאורך הנהר לעת חג צ'ינג-מינג " כתרוץ להתבונות בדמויות הגמלים החינניות שבה, החג הבא עלינו לטובה הוא כנראה תירוץ טוב לעסוק בציור עצמו, שקצרה היריעה מלפרט את ריבוא מעלותיו, חשיבותו והדיו מרובי הדיו המנקדים את היסטורית האומנות הסינית.

ובעוד שכאופייני וטוב ביצירות מונומנטליות שכאלה, אין אנו יודעים המון על ג'אנג דזה דואן, הצייר חד העין ויציב היד שיצר את האחד הציורים הידועים ביותר בהיסטוריה הסינית. יליד שנדונג, נראה שג'אנג הגיע לבירת שושלת סונג שבביאנג'ינג (כיום: קאיפנג), על מנת להמשיך ולשכלל את אומנותו, והתמחה בסגנון ציור טכני שנגזר בין השאר מתרשימים מקצועיים ואדריכליים, אפשרות שמשתקפת יפה בייצוגים המושלמים כמעט של מבנים, גשרים ואמצעי תחבורה המופיעים במגילה.

הציור עצמו הוא מגילת משי ארוכה וצרה העוסקת כביכול בנעשה לאורך אחד מחלקי הבירה הקיסרית שבקייפנג ביום חג הצ'ינג-מינג, או חג "ניקוי הקברים" הסיני. החג האביבי, אשר נחוג עד ימינו בתחומי התרבות הסינית במלאת כמאה ימים למועד השוויון החורפי, כולל נדבך חשוב של טקסי כיבוד אבות, ניקוי קברות המשפחה והבערת מנחות קטורת ונייר, והוא נחוג במתכונת דומה פחות או יותר לפחות מאז תקופת שושלת טאנג והמאה השביעית.

כפנורמה אופקית, הציור מאפשר למתבוננן לשוטט לאורך המגילה, בעוד הסצנה הנמתחת לאורך היריעה מהווה לא רק תרגיל בקומפוזיציה של אדם, טבע ונוף אלא גם כקו זמן של ממש, במהלכו נפרסת עיר הבירה הקיסרית, והחג עצמו, מפאתי העיר לעת שחר דרך ליבו הסואן של הכרך בשיאו של החג ועד דעיכתו אי שם בקצותיה השמאליים של המגילה עשויית המשי.

מבחינת תוכן ובהתאם למחצית משמה של היצירה, הסצנה המגוללת בקרבי הציור מתארת סך בל יתואר של סצינות, דמויות, מקומות, בניינים, כלי רכב, דוכנים, זבנים, רוכלים, סבלים, חמורים, שתיינים ונושאי משרות מכובדים המתנהלים לאורכו ועל פניו של נהר סיני סואן.

כמה סיני הנהר הסואן? ובכן, סיני ככל יכולתו, שכן הציור הזה מייצג במידה רבה את סין ההסטורית עצמה, או כפי שנראה מיד, לפחות את האידיאל שלה, וזאת כפי שאף ציור סיני לא עשה זאת לפניו או אחריו.

וכאן אנו מגיעים לחציו השני של שם היצירה. בעוד שכאמור מקובל לפרש את המגילה כמתארת את בירת סין המעטירה בשיאו של חג אביבי סואן על ליל הסדר המתוכנן לערבו, יש כמה בעיות יסודיות בייחוס האמור. דבר ראשון למרות גונה החביב והנוטה לירוק אביבי, המגילה מגלה התייחסות מועטה מאוד למנהגי החג הידועים מהתקופה, והבולט בהם הוא אולי שימוש טקסי ושופע בענפי ערבה מוריקים כסמל לטוהר היום וכאמצעי ראשון במעלה לטאטוא רוחות, שדים מזיקים ושאר שוכני צללים העלולים להטריד את שוכני העולם הזה והעולם הבא כאחד.

נשיאת חוטרי ערבה אביביים או תלייתם באגודות עליזות בפתחי הבתים נהוגה כהלכות חג כיום, כפי שהיא מתוארת על ידי מתעדים בני התקופה. היעדרות כמעט מוחלטת של סממן כה מרכזי (וכן אולי מראה סתווי משהו של עצי השדרות) בציור האמור לייצג את שיאו של חג מרכזי כל כך מרמזת אולי על ייחוס שלא במקומו. העדרן הכמעט מוחלט של נשים (כ-20 דמויות נשיות מתוך מעל 500 דמויות אנושיות בציור כולו) מסצנות הציור המרובות עשוי להיות מיוחס לערכים קונפוציאנים נוקשים אשר היו נר לרגליהם של רבים ממשכילי התקופה, אך עם זאת מעורר חשד גם הוא, לאור תיאורים בני התקופה של השתתפות נשית פומבית ונלהבת בגילויי החג, במיוחד בקרב המעמדות הנמוכים יותר.

הסבר אפשרי להתקבעות השם והמשמעות האמורה הנוגעת לציור נובעת אולי מן השם עצמו כפי שהוענק לו ודו המשמעות הנובעת ממנו. צ'ינגמינג (清明), שמו הסיני של חג ניקוי הקברים שמשמעו "בהירות טהורה" או אולי גם "הצודק והנבון" הוא לא רק כינוי לחג, אלא גם לשלטון הממלכה השמימית בצורתו האידיאלית, ולשלום החיוני ומלא השגשוג המושל בכל אשר תחת השמיים.

שושלת סונג (960–1279), צנועה מבחינה צבאית כפי שהיתה פורה מבחינה דפלומטית ומסחרית מייצגת אולי את השושלת שהפכה את סין להיא עצמה. כור בוער של חיוניות מסחרית, יזמות תזזיתית, מוביליות בין אזורית ובאופן כללי הישות בעלת הכלכלה הגדולה ביותר בעולם בזמנה. צנועה בשאיפותיה ובקשריה עם המערב מאשר קודמתה האגדית של שושלת טאנג, שושלת סונג ראתה כל כך הרבה ממה שנחשב כיום סיני הופך לכזה ברוח ובחומר, מדת לטכנולוגיה חקלאית, מפורצלן לקאנוניזציה של כת התה הסינית, ומתעבורה מסחרית לכבשני פחם אבן, וכל זאת בתוך ההמולה העירונית הרותחת של מכירה וקניה, ייצור ואריזה, מו"מ ומקח ולאחריו שילוח לקרוב ולרחוק, מעבר להר או על גלי הים הדרומי.

ואת זאת בדיוק ייתכן והמגילה מתארת. מגילת "לאורך הנהר לעת חג צ'ינגמינג" או אולי בשמה האפשרי האחר, "שלטון צדק שורר לאורך הנהר" , אולי אינה ייצוג של קאיפנג של מטה, אלא של העיר הסינית האידיאלית של מעלה. לא בחג אביבי וחד זמני, אלא בנקודה אידיאלית ואל זמנית, סין צלולה ונצחית, מסחרית עד העצם, מרושתת כעורקי דם, ועטופה בכסות הדוקה כעור של ארגון פקידותי וסדר קיסרי מדומיין.

חסרת ציוני מקום קייפנגים ידועי שם (אין כאלה בציור, למרות שסביר כי ג'אנג דזה דואן הכירם היטב), או מוסדות מוכרים (רבים מהם נושאים שמות גנרים), המגילה מייצגת את העיר הסינית כפי שהשמיים עצמם יעדו אותה להתקיים. מקום נקי ושלו ללא רבב, אך חיוני ותזזיתי מבחינה מסחרית. מלא ככוורת בבני אנוש פעלתנים, אך מתנהל בסדר מופתי, וזה מאפשר מקום לכל פעילות אנושית באשר היא, איש איש בהתאם למעמדו, השכלתו, מקומו בחברה ומשלח ידו. אלה מתערבבים באלה, ומוצאים את מקומם הראוי על ספינת נהר נסחפת בזרם, בבתי התה תחת עץ כבד נוף או לצד דוכן רחוב מהביל אטריות.

ורק בכדי לסכם את התזה הלא מוכחת, ושנמצאת עדיין תחת ויכוח אדיר מימדים בחדרים צדדיים וצרים של קמפוסים נשכחים, האפשרות כי הציור עצמו הוזמן על ידי לא אחר מאשר קיסר החויזונג, מן הקליגרפים והציירים המעולים ששמו אי פעם את ישבנם על כס הדרקון, ושהוגש אולי קבל עם וטקס על ידי פקיד משכיל ויציב יד בשם ג'אנג דזה דואן- כמו מאשרת את הסמביוזה הנצחית בין שליט למשרתו ובין קיסר לפקיד, כאשר על זרמי קשר סוער, מורכב ומרובה אשדות זה מוגשים להם דיו על גבי משי, יציבות המנדט השמימי, שלטון הצדק, השלום הנצחי ואיתו שגשוגה ההיסטורי של סין כולה, מאז ועד היום. . חג שמח.