דרך המשי, או דרך הנייר?

רובכם עוד צעירים מכדי לזכור את חומרי הכתיבה העתיקים של הסהר הפורה, אבל מיותר לציין שמבחינות רבות, כל הטין, הגומא ועורות הבהמה הללו היו לא לגמרי אידאלים מבחינת חווית משתמש, מחיר לצרכן וניהול רשתות אספקה.

עוד נותר לומר כי אנו לא תמיד מעלים על ראש שמחתנו את חשיבותה של מהפכת הנייר ותרומתה לקידוד הידע האנושי, בטח עד לפני רגע וחצי ,במושגים היסטוריים , כשהחלפנו עלעול נמרץ בגלילה קדחתנית אחר טקסט קצר ומתאים יותר ליכולותינו הקוגניטיביות הנוכחיות.

אז כמובן שקצרה היריעה מלעסוק בחשיבות הנייר לדברי ימי עולם, ורק נזכיר ידועות כי מקור הנייר הוא בעולם הסיני. בסין זכתה התעשייה להתמחות אזורית מוקדמת למדי, וזו, יחד עם תחרותיות גבוהה בענף יצרה מתכונים מתמחים שונים להפקת נייר כהלכתו המתאים לשימושים שונים, חלקם חורגים מן השימוש המובן מעליו כמדיום ציור וכתיבה, ואלה יצרו במידה רבה מוצר טכנולוגי מורכב למדי המערב, ידע, התנסות ונסיון. כך לדוגמא הנייר שימש בסין כאמצעי עתיק למיסוך לחלונות, כמעטפת עמידה אך קלה למיני אריזות, עפיפונים, שמשיות ומטריות, ואף לשימושים צבאיים ( כשריון נייר מחוזק לכה וחיפוי קשתות), טואלטיקה עתיקה, וכמובן- פולחן.

עוד זכור השימוש הסיני הראשון בעולם בנייר כאמצעי תשלום, במקור כמעין המחאות נוסעים ואגרות חוב ולבסוף כדרך לפתרון בעיית המתכות האקוטית של סין הקיסרית, מהלך אשר נוסה ונכשל פעמים מספר בין היתר בשל סוגיות של אינפלציה, וחוסר יכולת כיסוי כרונית מצד מוסדות המדינה.

כאמור, מעמדו המיוחד של הנייר הסיני, גם כמדיום פיזי וגם זה המופשט הנושא טעמי לוואי של טיפוח אתי ורוחני וכביטוי לסמכותו המוחלטת של הריבון הקיסרי הביא לעליית תעשיות נייר נרחבת בסין, תוך שימוש מורכב בחומרים צמחיים וכימיים שונים, בהתאם לצרכי השעה. האידיאל, לפחות ככל הנוגע לאומנות הכתיבה, היה לייצר נייר קל משקל וגמיש, אך כזה המאפשר את יכולת הספיגה המדוייקת של אבחות הדיו של הכותב והצייר המיומן (יכולות אשר לכל דבר וענין היו בלתי נפרדות הסטורית). עוד נדרש מן הנייר לעמוד בפגעי הזמן, הלחות והחרק, כאשר יכולות אלו נוצרו על ידי שימוש מיומן בחומרים צמחיים שונים כגון קליפות תות הנייר (Broussonetia Papyrifera), אך לעיתים גם בשילובים שונים של תות לבן, קנבוס, קש אורז, במבוק וחיטה, וכן בשילובים של דבקים, שרפים ומינרלים שונים כאלום, סידן ועופרת, בשלב היצור עצמו, או בשלב הגימור כחיפוי עמיד.

אחד מניירות היוקרה של סין הקיסרית המאוחרת ה"לה ג'יאן", או "גליון שעווה", נודע פחות בשל מראה שעווני, ויותר בשל יכולתו לעצור מנעד מסנוור עיניים של גוונים בשלל צבעי הקשת, ובשל הבזקי הכסף והזהב המשובצים על פניו.

ייצור הלה ג'יאן היה כמובן הליך מורכב למדי, אשר לעיתים אף כלל יצירת שכבות נייר נפרדות אשר טופלו באופן שונה, ואלה כללו שימוש בעיסת שבבי במבוק וסיבי שיפה , ונבצעו בפיגמנטים טבעיים כתמצית כורכום, כנימת קוכיניאל ושאר צבענים. שכבות הנייר בצבעים שונים הודבקו בדבק עורות, ואחר טופלו בקאוליניט ושעוות חרקים (המובחרת שבה מגיעה מסצ'ואן), לשם השגת ברק וכן עמידות מוגברת לעובש ושאר פגעי אקלים.

כמוצר עלית מורכב ויקר חומרים, אין ספק כי נייר הלה ג'יאן נועד לאלו שהיו מסוגלים לשלם בעבורו. כזכור היו אלה גליונות לה גי'אן אשר נרכשו או נתקבלו כמתנה דיפלומטית בידי המשלחת התימורית של 1419, כנראה במהלך שהותם ב"תחנת הברברים השחורים" או באחד מבתי ההארחה המפוארים האחרים ששימשו את קיסרות מינג באירוח משלחות טריביוט מקרוב ומרחוק. ניירות אלו שימוש לאחר מכן להתקנת ספר הקוראן התימורי, כאמור מכרכי הקוראן היקרים ביותר שנמכרו בעת המודרנית, וזאת בידי רוכש אלמוני.

שינויים טכנולוגיים וכלכליים הביאו לבסוף להכחדת טכניקת הלה ג'יאן הסינית, וזאת בדומה לאינספור מלאכות יד טובעניות, אשר היו כך או כך קשורות בגחמות האליטה הסינית וכיסיה העמוקים, ונראה כי הטכניקה דעכה אי שם במהלך אמצע המאה ה-19, או מעט מאוחר מכך.

כיום, למרבה הענין, אחד ליו ג'ינג, בן למשפחת יצרני נייר מאנחווי, עוסק בהחייאת מתוכני לה ג'יאן וניירות קלאסיים אחרים, גם אם ייתכן ומדובר בהליך מפושט בהשוואה לדרכי העבר.

. שבת שלום