שדים, פרושים ועטים שחורים

מחמד סיאה קלם (פרסית: מחמד "בעל העט השחורה" ) הוא השם אשר ניתן לסוג ציורים מיוחד במינו ומסתורי להפליא אשר מוכר לנו בעיקר מאוספים שנתגלגלו לאוספי האימפריה העות'מנית זצ"ל.

בשל העובדה שפרטי האסופות במקורות שונים ומשונים ברחבי אסיה, ישנו לעיתים קושי ממשי בתארוך ושיוכם הגאוגרפי המדוייק של חלק מהיצירות, והדבר נכון במיוחד לגבי הציורים המשוייכים לסיאה קלאם.

המחקר חלוק לגבי שאלת התארוך והמיקום של פעילותו של סיאה קלם , אך נוטה למקמם בחראסאן של המאה ה-14, אם כי יש ויתארכו זאת למקומות כגון טבריז ולתקופה מאוחרת יותר, ועד למאה ה-16.

בנוסף לקשיי התארוך, קשה לקבוע בברור האם מדובר ביצירות פרי עטו השחורה של צייר אחד, או מספר אמנים המאוחדים סביב סגנון איורי אחד. כך או כך מדובר באיורים שהם לטעמי, לא פחות ממכשפים.

עולמו של סיאה קלם הוא עולם זר ומוזר של מפלצות ושדים, מצויירים בקווים מסוגננים וחדי מבע. היצורים הללו מתוארים בצבעים המונוכרומטיים אשר העניקו לאסכולה את שמה, בעודם משיחים, מתקוטטים על גופת סוס או חפצי ביזה,אזוקים בשלשלאות או מושכים בכלי קשת.

בציורי סיאה קלם ישנן השפעות סגנוניות וייצוגים של תרבות חומרית ממקור מזרח אסיאתי וסיני מובהק,כמו גם מוטיבים ונושאים שמקורם בחיי הנוודים התורכים של מרכז אסיה. עירוב השפעות אלו הינו תוצר יחודי של חלון ההזדמנויות התרבותי-היסטורי היחודי שהולידה האימפריה המונגולית. אימפריה אדירה זו, אשר שיאה במאה ה-13, הביאה למומנטום חליפין בין-תרבותי אדיר מימדים, אשר הדהד מאות שנים לאחר שהאימפריה האדירה התמוססה לערב רב של מדינות וממלכות ירשה, ואולי אף עד ימינו אנו.

כדוגמא למפגשים חוצי היבשת שהולידה תקופה זו, הדמויות הדמוניות בציורי סיאה קלם נושאות דמיון רב לציורי השדים מגיני הדהרמה לסוגיהם מן הבודהיזם המהאיאני, ובמיוחד בגרסתו הטנטרית. מפגש מחודש זה בין הבודהיזם לעולם האסלאם, כ500 שנים לאחר דעיכתו של הבודהיזם בעולם האיראני, לעולם לא היה מתאפשר ללא ניפצו גדודי הפרשים המונגולים את המחסומים הבין תרבותיים של זמנם, תוך שהם מביאים להתכה מחודשת של מזרח ומערב זה בזה.

כאמור, מבחינת האובייקטים החומריים המיוצגים בציורים, רבים מהם מייצגים מקור מזרח אסייאתי מובהק , וזה מתבטא בסגנון הלבוש והאריגים וכן בכלי מתכת וייצוג חפצים אחרים. עם זאת, השפעות אחרות, מזרח תיכוניות ואולי אף ביזנטיות, ניכרות אף הן.

מבחינה סיפורית, רבים מאיורי סיאה קלם מייצגים תמונה מעולם מרכז אסיאתי שהוא במידה רבה קדם איסלאמי, עולמם של מספרי סיפורים נודדים, המשרכים דרכם תחת שמי פלדה ובינות מאהלים מאובקים, ומספרים את מעשיותיהם הכורכות יחדיו הסטוריה ודמיון, שדים ובני אנוש, מציאות וחלום.

למרות ההשפעה הקדם איסלאמית החזקה, חלק ניכר מן הציורים מייצגים סצנות מחייהם של פרושים סופים נודדים אשר שוטטו שטחי הספר שבין הערבה הנצחית לשטחי התרבות המיושבת שמדרום לה

ציוריו של סיאה קלם מציגים דרווישים נודדים העוסקים בנגינה, ריקוד, שיחה והתבודדות, וניכר שהכיר את עולמם היטב, ואולי אף חי בקרבם כאחד מהם.

למרבה הצער הציורים המשוייכים לסיאה קלם נותרו, בהעדר תיאור טקסטואלי, סתומים בעיננו, וניתן רק לשער את העולם המיתולוגי והרעיוני אותו הם מתארים. עולם נשכח של שדים, שמאנים, ומיסטיקנים צופים נודדים, עולם של אפוסים תורכיים נשכחים, וצלילי מיתר שקולם דהה, נותר אטום לאוזנינו.

יהיה מקורם של ציורים אלו אשר יהיה, הם אינם דומים לדבר שנעשה בעולם המוסלמי לפני או אחרי, והקסם והאימה שבהם לא דהו, מאות שנים אחרי שצויירו ביד האמן המוכתמת, של מחמד שחור העט.