בשערי הסופיות הסינית

מנחואן (门宦), הוא במידה רבה המקבילה הסינית למושגי הטריקה והסילסילה הסופיתׁ (צופית), כלומר השרשרת הרוחנית והמסדר הנגזרים ממורשתו של השייח המייסד, אשר כרוב המוסלמים הראשונים בסין, היה ממקור ערבי או פרסי.

מלבד מאור של סמכות רוחנית, שימש המנחואן גם כמוסד בעל משמעויות כלכליות וחברתיות נרחבות, בהתלכדותו סביב בתי אב חזקים ברחבי ה"משולש המוסלמי" של צפון מערב סין ובהחזיקו נכסים משמעותיים ברחבי האזור.

על אף שייתכן מאוד כי סופים שוטטו להם במורד הדרך ואל עמקי הממלכה התיכונה כבר בתקופות מוקדמות של הנוכחות המוסלמית באזור , העדויות לגביהם מעורפלות:

"גם נאמר לי...כי שם שכנה לה אישיות רבת מעלה, אשר לה מעל מאתיים שנים בגיל. האיש מעולם לא אכל, שתה, דיבר או לקח כל תענוגות אשר יש בידי העולם להציע, וכוחו היה עז ומושלם. הוא קבע את משכנו במערה, מחוץ לכל ישוב, ושם עסק בדבקותו"

מעשייה זאת מפי אחד אבן בטוטה, בן המאה ה-14, מייצגת אולי את אחת העדויות הראשונות לנוכחות סופית בסין. אך לא מן הנמנע בכלל כי הברנש שוכן המערות היה בסך הכל סגפן ספוג דאו או אחד מדומיו.

טשטוש הגבולות הבלתי מכוון של אבן בטוטה, מייצג את הבעיה הקלאסית של האסלאם הסיני: כיצד להשאר מוסלמי טוב כאשר מצוי אתה בליבה המחבק של התרבות הסינית האדירה, וכאשר בהדרגה הופכת הקהילה המוסלמית, מן היחידות שנתקיימו מהווסדן מחוץ לגבולות עולם האסלאם, לדומה לשכניה הלא מוסלמים, ומאמצת את מנהגיהם.

מלבד הכריזמה הרוחנית של המורים הסופים הראשונים, ניסים מרהיבים שחוללו, וכנראה גם הטקסיות היתרה שסייעה להתפשטות הסופיות בסין של המאות ה16-18, התנועה הסופית בסין ייצגה אולי אף נסיון להתמודד עם הנטיה הסינית הידועה להטמעה תרבותית.

בהעניקה למוסלמי סין בסיס התייחסות איתן בדמות שייח' רב מעלה שמקורו במכה, תימן או סמרקנד, כזה שהביא בגלימתו את התורה הנוצצת והעדכנית ביותר מלב האסלאם, ואשר קברו המהודר והתייחסות לצאצאיו משמשים עד היום גורם מאחד בקרב בני הקהילות הסופיות, העניקה הנוכחות הסופית בסין למאמיניה מידה לא מבוטלת של יציבות אמונית וחברתית בים הכפירה הסוער שסביבה.

בדומה אולי לנעשה במקומות אחרים בעולם האסלאם, התנועה הסופית זכתה גם למתנגדים לא מועטים בקרב חסידי האסלאם האורתודוכסי, ואלה האשימו את חבריה בקלקול ועיוות של האסלאם המקורי. המאבקים הפנימיים ותוצאותיהן האיומות, אך גם גורמים כלכליים ופוליטיים בהקשר הסיני הרחב הביאו לבסוף לירידת היקפם ועצמתם של המסדרים הסופים, ולעליית כוחם של פלגים אחרים, אורתודוכסיים ורפורמיסטים כאחד.

בשיטוט אחד בלינסיה, בירת האסלאם הסיני, ומרכז סופי ראשון במעלה המכונה לעיתים "מכה הקטנה", היה ברור כי המתחים הללו קיימים עד ימינו, כאשר חברי פלגים אורתודוכסים שפגשתי האשימו אותם במיני כפירות שונות ומשונות, כולל זלזול בצום הרמדאן והגרוע מכל, שנאמר במעין חצי קריצה וחצי לחישה, כי יש בלינסיה "שיעים".

שיעים או לא שיעים, הקבוצות הסופיות השונות עודן מהוות גורם מרכזי בזהותם הדתית של רבים מתושבי צפון מערב סין בתקופות גאות ושפל, כאשר קברי המייסדים עוד מעטרים את קו האופק האפור בצריחים אלגנטיים עטורי גילוף ורעף סינים למהדרין, עשן הקטורת מתאבך למרגלותיהם ולראשם סהר זהוב וכוכב אחד זוהר, כתזכורת ונדר למייסד האגדי שלא לשכוח את מוצאם, הרחק הרחק, בקצות מערב.