יהודי האזמרגד של שאה ג'האנגיר

יהודי האזמרגד של ג'האנגיר. . אז כפי ששמנו לב, לאבנים שקופות בעלות צבע שובה עין השפעה נרחבת על נשמת האדם והמזומנים המחוברים אליה. ובעוד שכבר עמדנו על יכולתם של שליטי האימפריה המוע'ולית (להלן: מוגולית) רבי הבלינג לצפות את עצמם בכמויות מגוחכות-כמעט של פנינים, יהלומים, ואבני ספיר ואודם, ישנה אבן נוספת שבכוחה היה לא רק להשתוות לכל אלה, אלא לעיתים אף להתעלות על כולם.

בדומה לאחיו משני צידי הספקטרום, הספיר והאודם, האזמרגד הוא תצורה מגובשת של תחמוצת אלומיניום ומהווה את אחד המינרלים הקשים בטבע. בעוד שצבעו הירוק והמושך הפך את האזמרגד לאבן חן נחשקת לאורך דורות, המקורות המעטים בהם נכרה כעמק פנג'שיר שבאפגניסטאן וואדי סיקאת שבמצרים המזרחית סיפקו כמויות קטנות יחסית של אבנים באיכות סבירה ואלה סבבו בקרב האליטות המוקדמות של עמק הנילוס, אגן הים התיכון ואסיה המרכזית.

למרבה השמחה, גילויה הדרמטי של יבשת אמריקה זיכה לראשונה את חצרות המלוכה של העולם הישן בזרם מתמיד של האבן הירוקה, וזאת קלחה ממכרות גרנדה החדשה (בקולומביה של ימינו) כאשר האזמרגד האמריקני התעלה על אבני העולם הישן בכמות, משקל וצלילות כאחד.

בעוד שאבני חן שונות ומשונות היו אהודות תמיד על אצולות הארץ, אבני האזמרגד נטמעו היטב בעולמן האליטות המוסלמיות , כאשר צבען החי קושר אותן למעמדו האיתן של הגוון הירוק בדת האסלאם והמשמעות שעורר בנוגע לצבעי גן העדן, הגאולה הדתית ושאר עולמות שמעבר. מעבר לדברים אחרים, הסחר הטראנס-אטלנטי התופח אפשר למלכי העות'מנים, הצפווים והמוגולים, וכאמור לראשונה, גישה חסרת תקדים לכמויות בלתי נדלות כמעט של אזמרגד באיכות עליונה. חומר הגלם היחודי אפשר לגלפי האסלאם ובמיוחד למוגולים לפצלו לטבלאות נוחות לחריטה ועיטור, בין השאר בכתובות וסממנים בעלי משמעות דתית ושלטונית, מסורת שנורשה למוגולים מאבותיהם התימורים של מרכז אסיה.

מעבר לתפקידן של אבני חן כקמעות או כחומר גלם לשיבוץ, אבנים אלו ובמיוחד אבני אודם, ספיר, יהלומים וכאמור איזמרגד שימשו באופן מרכזי בכלכלת המתנות הפנימית של הינדוסטאן, ובהקשר הרחב של המערכת הדיפלומטית של ארואסיה כולה. למעשה כה מרכזי היה מעמדן של אבנים בעלי איכות גבוהה בעיני חצרות העות'מנים, הצפויים והמוגולים, עד כי נראה כי מעטות הן האבנים אשר נותרו באירופה לאחר הגעתן מן העולם החדש, ואלה שוגרו אל חצרות האסלאם על ידי סוחרי ארצות השפלה, איבריה ואיטליה שם נשאבו במהרה אל סדנאות הליטוש הממלכתיות.

בהתאם למחויבותם הכנה של המוגולים לאבן הירוקה, מסופר כי ג'האנגיר החזיק בארמונו באלפי אזמרגדים בתפזורת, וכי שאה ג'האן עצמו החזיק בזוג משקפיים בעלי עדשות אזמרגד בכדי לשכך את עיניו הדואבות מבכי על מות אשתו האהובה מומתאז מהאל. משכנה של החצר המוגולית באחד מן האזורים הכלכליים החשובים ביותר באסיה, יחד עם פתיחותם היחסית של המונרכים המוסלמים של הודו למחלוטות תרבותיות, משמעם כי נמל סוראט והדרכים המובילות ממנו שפעו סוחרים משלל עדות עולם, בינהם כאלה אשר עשו להם מומחיות מיוחדת בסחר ישיר עם כס הטווס, בין השאר באבנים טובות.

בחזרה לקצות מערב, בעשורים שלאחר גירוש ספרד, זריעת קצוות תבל בקהילות יהודים ואנוסים איברים בעולם החדש, בצפון מערב ודרום אירופה ובמזרח התיכון- אפשרה את הקמתן של רשתות סחר עניפות אשר התבססו על הקהילות הללו, כאשר הסחר הימי עתיר הרווחים אפשר ובמקרים מסויימים גם דרבן את מעברן של משפחות אנוסים, בהן משפחות מנדס ופינטו הידועות מאיבריה לערי הנמל של ארצות השפלה והאימפריה העות'מנית וכן את שיבתם ההדרגתית של אנוסים לחיק היהדות.

המורכבות הסבוכה שבין צרכי הדת, הכלכלה והממשל שכה אפיינה את עולם הים האיברי של המאות ה-16 וה-17, הותירו אמנם רבות ממשפחות האנוסים במעמדן החברתי הקודם, אך גם הציב אותן תחת חשד מתמשך, באופן שאילץ אותן לתמרן תמידית בין שימור הכח הכלכלי וקשרי הסחר הגולבלים בהם אחזו לבין לחצים מבית מצד רשויות הדת ופלחים יריבים באליטות האיבריות.

ככל הנוגע לסחר הפורטוגזי, זה התבסס במידה משמעותית, לפחות מאז המאה ה-16 המוקדמת, על גורמי מימון ותפעול פרטיים, רבים מהם קשורים במשפחות האנוסים, כאשר אלה טוו רשת מסחרית חובקת עולם וחסרת תקדים בהיקפה אשר השתרעה מנחלות האיברים בעולם החדש, דרך מערב אפריקה, ליסבון, אנטוורפן ולונדון, ועד איסטנבול, גואה, מנילה ומקאו.

כמוצר בעל יחס נפח-ערך גבוה במיוחד, אזמרגדים שמקורם במכרות גרנדה החדשה היוו מוצר מבוקש בסחר הטראנס אטלנטי כאשר נראה כי אחוז משמעותי של אזמרגדים נשלח אל אירופה בידי סוחרים יהודים או אנוסים -וזאת כשהוא מעורב לעיתים עם מטען רב-נפח כטבק וטקסטיל. מנמלי דרום אירופה המשיכו האבנים ישירות אל תחומי האימפריה העות'מנית, איראן הצפווית ובמיוחד כאמור להינדוסטאן המוגולית, כאשר אבני חן הרכיבו נתח ראוי של כ-14 אחוזים מכלל הערך הנסחר בין הפורטוגזים להודו בתקופה הנידונה, כולל יהלומים הודיים אשר שונעו חזרה למערב, בין השאר דרך רשתות הסחר היהודיות של איטליה, ובהמשך של לונדון וארצות השפלה.

נוכחותם של אנוסים איברים במושבות הפורטוגזיות של הודו אפשרה להם לא רק להמשיך ולהשתתף בסחר הרווחי של תת היבשת, אלא גם מרווח נשימה מרדיפות האינקוויזיציה הקתולית. הגעתה של האינקוויזציה לחופי גואה לאחר מחצית המאה ה-16 נועדה בין השאר לנהל מעקב הדוק אחר אותם אנוסים, כמו גם למנוע את חבירתם לקהילותיהם העתיקות של יהודי הודו , כנפוץ באותם ימים.

רשתות הסחר של המאה ה-16 יצרו לראשונה עולם שהוא גלובלי במלוא מובן המילה כאשר טקסטיל הודי וחומרי תבלין שימנו בתורם את גלגלי סחר העבדים הטראנס-אטלנטי, ובתוך כך את תעשיית מכרות האזמרד עצמם וחוזר חלילה. כמו פרפר המכה בכנפיו מעל מנילה ויוצר גלי הדף מסחריים מעל הקריביים, העידן הימי השוקק של התקופה הסף מודרנית קשר בחוטיו, לראשונה בהסטוריה, את כלכלות סין והעולם החדש, את חופי גואה עם שווקי מערב אפריקה, ואת כיסיהם הכבדים של מונרכים מוסלמים עם רשתות סחר של עקורים מדת ממוצא ספרדי ופורטוגזי.

אבני האזמרגד המוגוליות, בוהקות, עשויות היטב ורבות רושם ככל שיהיו, מהוות אך סמן זוהר ומושך עין להתפוצצות היצרית שהיא הסחר הימי של התקופה הסף-מודרנית. תקופות השיא של הפאר ההינדוסטאני נישאו במידה רבה על אותם גלי ההדף שיביאו תוך שנים קצרות כל כך לסיומו של העולם הישן באש תותחים וברשרושם השקט של חוזים מסחריים. כמודגם ממוערבותם בסחר האזמרגד המוגולי, היהודים- גלויים ונסתרים כאחד, נשזרו היטב בעידן הגלובלי החדש כאשר הגמישות הלשונית, התעסוקתית והגאוגרפית של קהילותיהם השתלבה היטב עם דרישות הזמן והמקום, ותרמה מחיוניותה לתאוצת המודרנה ההולכת ושואטת.

הסדר הגלובלי ההולך ונרקם נשען אמנם במידה רבה על כובד משקלן של חצרות מלוכה עתיקות וכוח המשיכה של מתכות יקרות ואבנים בוהקות, אך נישא הלאה וגבוהה בכח הדחף של המפרש, החבל הלח ואליטות אזרחיות חדשות ודינמיות. אבני האזמרגד של ג'האנגיר וחבריו מהוות עם כן לא רק חפץ נוי להתפלש בו, אלא ביטוי קפוא לפרק זמן סינגולרי בתולדות האנושות כאשר דינמיקות יחודיות נתלכדו עם מזיגה נאה של מזל היסטורי, והתגבשו במידה רבה לכדי העולם המוכר לנו כיום, וזה אשר במידה דומה ממשיך ונרקם תחת רגלינו כעת.