כתב הגנה לזכותו וזכרו ולעילוי נשמתו של ג'עפר אבן יחיא אבן חאלד אלברמכי"

ואם אנו כבר חוזרים לסוגיות שברומו של עולם ולניתוח דמויות מרכזיות יותר ופחות בסרטים של דיסני, הגענו כעת לדמותו עטוית הרשע של ג'עפר, אדון האופל בעל התוכי הזדוני מסרטי עלאא אל דין, אשר בזקנו השחור כעורב ומטה הנחש חורש הרעות שבידו משמש כעת סמל כמעט קלאסי לשר מושחת ומלא שטנה שפיו מלא מרגליות אך ליבו הקודר שותת תאוות שלטון ומרד.

בסוג של אמל'ק לעצלים שביננו- נוכל לספר כי דמותו של הוזיר ג'עפר מבוססת על דמות הסטורית אמיתית לחלוטין מן ההסטוריה המוסלמית המוקדמת, וכי הוא מככב בשמו ובמעמדו כדמות בכמה וכמה מסיפורי "אלף לילה ולילה" האגדיים, כאשר ברובם ככולם הוא משמש כדמות חיובית ורבת תושיה המשרתת בנאמנות תחת הידוע שבחליפים העבאסים, הוא הארון אל רשיד.

את המהפך בדמותו של ג'עפר, גם כאשר לרוב מניחים כי הוא דמות פקיטיבית לחלוטין, יש לטמון בעיבודים המערביים לעלילות "אלף לילה ולילה" וכאשר הגרסא של דיסני ועוזריהם מבוססת רבות על סרטי "הגנב מבגדד", -הראשון שבהם מ 1924, הלוקח תמות כלליות מסיפורי "אלף לילה ולילה" אך מארגן אותם מחדש ביד חופשית ותוך הצבת דמותו של ג'עפר כוזיר רשע ומושחת הזומם להשתלט על כס החליפות ועל מיטת בת החליף כאחד.

ואם כבר הגעתם עד כה, ויש בכם רצון להמשיך לכת, יש ביכולתנו לפתוח במסע קטן ולהעמיק הלך אל תוך סיפורו של ג'עפר הברמכי, מוצאו, יחוסו, מעללי ביתו וסופו המר, אך לשם כך עלינו לצעוד כברת דרך לעבר אפגניסטאן הרחוקה.

שכן החמולה הברמכית, זאת אשר זכתה לתהילת עולמין בדברי ימי אסיה כאחת מן המשפחות המלומדות והעשירות של המאה השמינית, ושמחלציה יצא ג'עפר, לא עלתה לגדולה מתוך ריק גמור, אלא מהווה פרח אחרון ומרהיב שמקורו בנצר עמוק השורש של הבודהיזם המרכז אסיאתי הנשכח. . הגירת הבודהיזם מחוץ לחיקה העמוק של הודו אל מישוריה סחופי הרוח של מרכז אסיה נעשתה על פי מסורת מסויימת עוד בימיו של המורה עצמו, אך הבודהיזם עשה כנראה את צעדיו המשמעותיים באזור תחת חסות האמפריה המאורית של אשוקה וזכה להעמיק שורש בעמקי אפגניסטאן המודרנית תחת יישויות מקומיות, איראניות ברובן. בתקופה ארוכה זאת הוקמו מספר מנזרים בודהיסטים חשובים במרחב האדיר שבין נהרות האינדוס והאוקסוס, ואלה שימשו כמרכזי פולחן ולימוד, רפואה ומדע מהחשובים שידע האיזור מימיו.

ובאם אנו מאמינים למקורות הסיניים והמוסלמים המוקדמים, אחד מהמפוארים, החשובים והנישאים שבמרכזי הנזורה והלמדנות הבודהיסטית של מרכז אסיה היה הנאו-בהאר (מסנסקריט: נאווה ויהארה "מנזר חדש") של בלח.

חולש על אחת מנאות המדבר העשירות של בקטריה, מכלול המנזרים של נאו-בהאר, מעין דהרמהסאלה מרכז אסייתית נשכחת ומעוטרת סטופות, דגלי משי צבעוניים ומכללות בודהיסטיות מוקפות חומות לבני חומר מטוייחות, היה שם דבר במרכז אסיה הקדם-אסלאמית וחשיבותו הקרינה ככל הנראה עמוק ורחוק אל מנזרים נידחים ונשכחים בשולי המדבר התורכמני, ובערי המדינה המבודדות שבאגן טארים.

משמשים כמנהלנים ושמשים של מוסדות הנאו-בהאר של בלח, משפחת הברמכים (כנראה מסנסקריט: פראמקה, מנהלן, אחראי, או סמנטיקה קשורה), שימשו בתפקיד העובר בירושה של ניהול הקומפלקס הנזירי האדיר ויש להניח שגם את המוסדות המסחריים, החקלאיים והרפואיים הקשורים בו. בעוד שהמקורות אינם מעניקים לנו מידע מפורט דיו, ניתן להניח כי בני המשפחה היו בקיאים עד צוואר במכלולי הידע ההודי של זמנם, בהם פילוסופיה, דקדוק, מתמטיקה, רפואה, וכמובן באספקטים העשירים של הידע הבודהיסטי עצמו.

הכיבוש הערבי של המאה השמינית לא עשה חסד עם הבודהיזם המרכז אסייאתי, וגם אם העלמותו מהמרחב הדרגתית ומורכבת יותר מן הדיכוטומיה המקובלת של פוסט ופרה-אסלאם, הרי שהשינוי המובהק בהרכב ובאוריינטציה של האליטות המרכז אסיאתיות הקרין את השפעתו על האיזור כולו ובאופן יסודי.

עם חילופי העתים של המאה השמינית, והתאבכות ענני המרד העבאסי השחורים מעל לארמונות האומיים שבמערב, העניקה המשפחה הברמכית את תמיכתה הכספית, הארגונית והלוגיסטית לאנשי המרד, ובניה היו כנראה מתומכיה החשובים ביותר של התנועה העבאסית בחורסאן כולה. מיותר לציין כי התבססות בית עבאס בבגדד המעטירה בוצעה כנראה לא מעט בחסדם של הברמכים, כאשר בית עבאס ומשפחת ברמכ דבקו זאת בבשרה של זאת באופן האינטימי ביותר האפשרי בין וזיר לשליטו.

המשפחה הברמכית, כזכור תוצרת של אליטה בקטרית הספוגה עד העצם בפירות ההשכלה הבודהיסטית של ימיה, שאליה נוספו אולי גם יסודות מגופי הידע הפרסיים וההלנים הזמינים לה, לא השחיתה את זמנה לריק ותרמה רבות ממרצה וממונה במוסדות הידע של בגדד העבאסית, וכנראה והשקיעה לא מעט תקציב ומחשבה במפעל תרגומים של ידע סנסקריטי לשפה הערבית.

גופי ידע אלו, הגם שפרטיהם המדוייקים נעלמו במרוצת ההסטוריה, כללו ככל הנראה ידע רפואי, מתמטי ומדעי ואלה שולבו במוסדות הצומחים של הציויליזציה האסלמית המתפתחת, בהם בספריות בגדד הידועות, וכן ב"בימוריסטאן", בית החולים, שלפחות אחד מהם הוקם במימונו של יחיא ברמכי, נכדו של המנהלן הבודהיסטי מבלח'.

כנהוג במחוזות השררה והשלטון, המצאותה של המשפחה הברמכית בלב ליבה הפועם של האימפריה העבאסית העניק לה מעמד, כח ועושר בל יתואר (ודי בביטוי העתיק "סעודה ברמכית", בכדי לסבר את החושים בנוגע למה שהלך כנראה בחצרות המשפחה) , וגם אם רב החסר על הגלוי בידע ההסטורי הזמין לנו בנוגע לקורות הברמכים, הם נחשבו בוודאות למשפחה העשירה ביותר של זמנם כאשר מסופר שעושרם המופלג עלה אף על זה של המשפחה העבאסית שאותה שרתו כה נאמנה במשך שלושה דורות רצופים.

וכאן אנו מגיעים לג'עפר אבן יחיא אלברמכי שלשמו וזכרו נתכנסו כאן היום, כאמור שלישי לביתו שתחת כסות האסלאם, לצערנו כאמור רב הנסתר על הגלוי לגבי קורותיו וסופו, אך מה שכן ידוע לנו הוא כי ג'עפר ניהל חיים ברמכים טיפוסיים במשך רוב ימיו, כלומר תמהיל מוזהב של שירות מסור כבירוקרט מומחה תחת הארון אל רשיד בהם שימש כראש הדיוואן העבאסי תוך תזמור סימפוני כמעט של רשות המיסים העבאסית, בתי המטבעה, שירות דואר השליחים המהיר של האימפריה, מפקד גדודי שומרי הראש של החליף וכל זאת תוך דיכוי מרידות בסוריה והמשך המסורת המשפחתית של תמיכה במוסדות התרבות והמדע של ימיו.

את סופו המר של ג'עפר והשושלת הברמכית (שנת 803) בידי תלייניו של הארון אל רשיד מתארים המקורות ,ברכלנות חושנית לימיה, כתוצאה של רומן פורה בין ג'עפר לאחותו של הארון אל רשיד, פרי אירוני של סידור נישואין רשמי בין השניים שאורגן על ידי החליף עצמו בכדי שיכולו השלושה לבלות יחדיו תוך עקיפת הנורמות החברתיות של ימיהם. מסופר שמימוש הנישואין כדרך הטבע והולדתם של תאומים-יורשים פוטנציאלים לכתר העבאסי עוררו את חרון אפו של הארון וזה הפריד את ראשו של ג'עפר מגופו באופן פרמננטי.

לטעמי על אף הניחוחות הפתייניים העולים מן הסיפור האקזוטי הזה, אין זה סביר כי הקרע הבלתי הפיך בין העבאסים לברמכים נוצר על סמך ארוע טריוויאלי, מעורר רגשית ככל שיהיה, כמעשה בגידה ויחסים רומנטיים בתוך חוגי החליפות הפנימיים, וכי יותר סביר כי ירידת הברמכים מעל בימת ההסטוריה הם תוצאה של מאבקי כח בתוך החצר של בגדד, כאשר הזוכים הגדולים מנפילת בית ברמכ האדיר הם כנראה בני רביע, משפחת בירוקרטים משנית ודלת יחוס בהשפעה לברמכים, וכאלה שעתידים עוד לזכות בשמצה בעקבות מעורבותם במלחמת האזרחים העבאסית שנתלקחה לאחר מותו של הארון אל רשיד.

למרות שכאמור יש לנו יכולת מועטה מאוד לשפוט את אופיו של ג'עפר כאדם וכמנהיג פוליטי מרכזי ביותר בעולם המוסלמי של ימיו, אני מרגיש כי ביכולתנו להעניק לו לפחות את חזקת החפות, , אם בשל העדר הוכחות מוצקות להאשמות כלפיו, ולו בשל הקשר ההדוק בין שגשוג פטרוניו העבאסים לעושרו ושגשוגו של בית הברמכים עצמו, כאשר חתירה ממשית תחת כוחו של הארון אל רשיד, אז עוד בשיא כוחו, תהייה בעלת הגיון פוליטי וכלכלי מועט ביותר.

עם זאת אפשרות מעניינת מזאת, אך כזאת שדורשת גם היא הוכחה, נוגעת בשאלת השסע האתני שניצב בין האלמנטים הפרסיים והערביים שבחליפות העבאסית, ודי להזכיר ברמיזה כי אמהות שני בניו החשובים של הארון אל רשיד, האחים למחצה\טוענים לכתר, אל אמין ואל מאמון, הגיעו מן האצולה הערבית, ומעומקי העולם האיראני המזרחי בהתאמה, באופן שמרמז גם על כובד הנדוניה הסוציו-פוליטית שהביאו כל אחד מהם לנקודת ההיתוך הבגדדית.

ייתכן עם כן ובחירתו של אל אמין כיורש העצר לכס העבאסי היא זאת שבישרה את שבירת הסדרי האליטות הקיימים עוד בימיו של הארון אל רשיד עצמו ולבסוף את הפרדתם של צאצאי ברמכ הבקטרי מנכסיהם עטויי המרבדים ומראשם כאחד.

תחת שרביטם של הווזירים הברמכים ידעה החליפות העבאסית והתרבות האסלאמית ככללה את אחת מתקופות הפריחה המשמעותיות בהסטוריה הארוכה שלה, נפילת הברמכים וג'עפר אבן יחיא חתמה פרק נוסף אך בוודאי לא אחרון בפרקי בנייתה של התרבות האסלאמית והמשך מזיגתם של יסודות מזרחיים בגוף הפוליטי שיצרו החליפים הערבים.

זכרון דמותו של ג'עפר אבן יחיא אבן חאלד אלברמכי בסיפורי "אלף לילה ולילה" כדמות נבונה, נדיבה ועזת רוח משקפת אולי פרי דמיון עממי לא פחות מדמות הוזיר הרשע של ה"גנב מבגדד" וסרטי אלאדין של דיסני. אך עם זאת, אולי ביכולתנו לסמוך מעט על חכמת ההמונים העתיקה ועל יכולתה להעביר ולו ניחוח דק שבדקים מן המציאות ההסטורית הנשכחת של מאורעות המאה התשיעית והדי נפילת בית ברמכ ולהקנות לה חשיבות לא פחותה מאלה של כרכיו הנכבדים אך הרכלניים של אל טברי ודומיו.

איבה אתנית עתיקה, אהבה אסורה או עוצמת משרת שהוכרתה ביד אדונו, את האמת ההסטורית על נפילת ג'עפר אבן יחיא והברמכים אולי לא נדע לעולם, אך אם בחיפוש נואש אחר סיבה מוצקה לנפילתם עלינו בכל זאת להפנות אצבע מאשימה אל הברמכים עצמם, עשירים ככורח, עטויי משי נדיר ביופיו ומרופדי שטיחים עד האף, ביכולתנו אולי להאשימם בכל זאת, ולו בחטא החמדנות והתשוקה, היהרה ואשליית הקביעות. . וזאת ידע לומר כל פרח נזירים בבקטריה הנשכחת, הוא זרעה של כל פורענות.