מוסלמים ויפנים בליבה של אסיה

האיש הירוי בכיסא נמצא כשבכיסו חופן בודד של סנטים אמריקאים, לצידו בקבוק ג'ין מרוקן ברובו ותחת ידו השמוטה אקדח 32 מ"מ.

כל שהותיר אחריו היה מכתב בכתב מסולסל, וכעת נכחד, הממוען לכאורה למפקדת משטרת ניו יורק.

כיצד התגלגל הירוי הלז למיתה משונה ובודדה להחריד במלון אמריקאי קודר? לשם כך צריך לשוב למקום בו ראשית וסוף הדברים כולם.

באמפריה של השמש העולה כמובן, היא יפן הקיסרית.

יריית הסיום של מלחמת העולם הראשונה מצאה את הקיסרות היפנית במצב רוח משודרג למדי. בהיותה בצד המנצח של מדינות ההסכמה, וכשמאחוריה עשורים מספר של התעצמות כלכלית וצבאית, כולל הנחלת תבוסה צורבת למעצמה ארופאית אחת ב1905, ותפיסת נחלות משמעותיות בקיסרות צ'ינג השוקעת בסין, השמש היפנית נראית בוהקת וזוהרת מתמיד, וזריחתה מעל המרחב האסייתי ומשאביו הרבים נראתה מובטחת למדי.

עם זאת, בהיותה בעמדת נחיתות כרונולוגית וגאוגרפית אל מול השחקניות הותיקות בזירת "המשחק הגדול", ובמיוחד האימפריה הבריטית והרוסית על גלגוליה השונים, משמעה כי על היפנים למשוך בחוטים עדינים ורבי תושייה אם ברצונם לממש את שאיפתם לסדר אסיאתי חדש.

הענין היפני במרכז אסיה החל עוד בשלהי המאה ה-19, ובמידה רבה היה לא פחות מזה של המערב באותו תור זהב של גילויי והמצאת אותה "דרך המשי". נזירים יפנים התחקו על גבות גמלים ועל גבי סנדל אחר שורשיו של הבודהיזם היפני, בעוד שארכאולוגים, אנשי לוגיסטיקה צבאית ושילוב של השניים ערכו מסעות נרחבים במרחב הפנים אסייאתי בהותירם רישומים קרטוגרפים, תיאורים אתנולוגים והמלצות צבאיות.

ההכרות המעמיקה והגוברת עם התנאים ההסטוריים, האתניים והגאו-פוליטיים במרכז אסיה הביאה גם להכרה שבכדי לממש את הפוטנציאל האימפריאלי המלא של יפן, יהיה צורך בתקיעת טריז עמוק באותו תפר מדמם ורווי אבק שבין האימפריות הרוסית, הבריטית והסינית, וכי החוט המאגד את התפר הלז הוא לא אחר מאשר תושביו עצמם. מוסלמי מרכז אסיה.

עליית ה"מערב" על שליחיו השונים מחד, וכיבושי שושלת צ'ינג בתורכסטאן המזרחית מאידך הביאו לאבדן העצמאות של ממלכות מרכז אסיה השונות, ושושלות שראו את עצמן כירושות בדם ובדין של כיבושי ג'ינגיז ח'אן מצד החתן ושל הנביא מחמד מצד הכלה, ראו בעיניים כלות את נחלותיהם משועבדות למגף הכופרים, בתנועת צונאמי סוחפת שבתורה הביאה לגאות אינטלקטואלית ופוליטית ברחבי עולם האסלאם, מדלהי לקהיר, ומסטמבול עד קזאן.

היפנים מצידם, בתמהיל של ניצול הזדמנויות ומשאלת לב אוריינטליסטית, סברו כי די במשיכה נכונה של התפר המוסלמי וכל המרחב האדיר ממערב סין ועד תת היבשת ההודית והמזרח התיכון יתקומם במלחמת דת אדירה וזועמת אשר תנער את אסיה כולה משליטת מעצמות המערב, ותשאב את הקיסר היפני לעמדת ההנהגה הדרושה לעמי אסיה המשוועים.

על גבי הידע הרב שנצבר במחלקות האקדמיות והמודיעין הקיסרי, ועל גלי הכיבוש המעמיק של מזרח אסיה, החל המודיעין היפני לקיים מערכת מגעים מגוונת עם אינטלקטואלים טטרים, מנהיגי דת בני חווי סינים מוסלמים הודים, ואחרים. בשיא התנופה התאולוגית הזאת תורגם לראשונה הקראאן הקדוש במלואו לשפה הסינית, ואחדים מאנשי המודיעים היפנים אף קבלו על עצמם את דת האסלאם עצמה וביצעו את מצוות החג' בנסיונם לקרב את מי שתפסו כגורם משפיע אל הצד היפני במטוטלת העמים. הצד המוסלמי אגב לא נותר חייב ובין חבריו היו שחזו את כניסתה של יפן החזקה עצמה תחת כנף האסלאם.

מן הצד השני של המטוטלת, ומן הצד המפסיד של מערכת המלחמה הגדולה עמדה לה האימפריה העות'מנית בת 600 השנים. המעצמה האדירה שראתה את עצמה וראו בה, את מנהיגת העולם המוסלמי ובראשה הסולטאן-ח'ליף, כרעה על ברכיה הרעועות והתפוררה, כשמאפרה קמה הרפובליקה התורכית החילונית של אתא תורכ.

ביטול הח'ליפות בשנת 1924, ויציאת המשפחה העות'מנית לגלות הותירה אחריה לא מעט בני משפחה ותומכים אשר ליבם שתת תקווה לחזור לכס "השער העליון" ולחדש את ימי הפאר הסולטאני של קדם. וכך,בין המבקרים המוסלמים שעלו לשתיית צ'אי בחברת אנשי המיקאדו היה גם נסיך צנום לחי בשם מחמט עבד אלכרים אפנדי. נכדו של הסולטאן העות'מני ה-34 במספר, עבד אל כרים II.

בועידה שנערכה בתשיעי לחודש מאי, 1934, בקובה, יפן, נתאספו גולים מרחבי העולם המוסלמי המפולח בגבולות זרים, והנאספים, בני תורכי, טטרים, קירגיזים, תורכמנים ואחרים, זכו לשמוע קולות של תקווה בדבר הקמת הסולטאנות העתידית שגבולותיה כוללים את מחוזות תורכסטאן המזרחית כמו גם את זאת הסובייטית. הנסיך עבד אל כרים, צאצא החליפים והסולטאן העתידי של הממלכה העתידה לקום, קיווה מצדו להשתמש בממלכתו החדשה כראש גשר אל עבר גדות הבוספרוס המוריקים ואל נחלת אבותיו המעטירה.

היה זה זמן לא רב לאחר מכן, שבו חורר לעצמו הנסיך רב היחש, והסולטאן לעתיד, את רקתו הימנית בעזרת אקדח 32 מ’מ במלון קודר בעיר ניו יורק. לצד בקבוק ג'ין מרוקן ברובו, וכן מכתב אחרון, כתוב תורכית עות'מנית מסולסלת, אותה שפת כלאים עילאית ומתנשאת שכמו שאיפות עמי אסיה המדומיינות, איחדה תחת כנפה פרסית, ערבית ותורכית, ועתה הפכה מבוטלת ובטלה במולדתה החדשה-ישנה.

רב הנסתר על הגלוי בסיפור מותו הטראגי של הסולטאן שלא היה, הנסיך עבד אל כרים. אך נטען כי לאחר שמרד הרפובליקה של מזרח תורכסטאן שהתלקח בגיבוי הביון היפני, רוסק על ידי קואליציה סינית-סובייטית, נתגלגל המסכן לניו יורק שם ניסה שלא בהצלחה להנשא ליורשת

אמריקאית עשירה בשם אליס דה סטפאנו, בתקוותו כי הונה ישמש אותו בהגשמת המטרה הנכספת של החייאת השושלת העות'מנית האבודה, וכי הכשלון הכפול, כיסיו הרקים והבדידות המעיקה שברו את גבו המלכותי. אחרים טוענים שחוסל על ידי סוכני ביון עלומי שם שמוצאם אי שם.

הבחישה היפנית במרכז אסיה עם כן, נתבססה על שנים רבות של מעורבות אינטלקטואלית, מחקרית וצבאית באזור, יחד עם הנחות בלתי מבוססות ובחלקן אוריינטליסטיות-ארופאיות לחלוטין בדבר שאיפות המוסלמים ונטייתם לכל דבר מרי ותסיסה, הנסיון להקמת מדינות חסות במרחב המוסלמי התבסס על נסיונם במנצ'וריה וקשייהם מול הסובייטים בסיביר ותקוותם כי בהקמת סולטאנות חדשה בליבה של אסיה יוכלו לפורר את לכידותה של סין, יריבתה העיקרית במזרח ולהחליש משמעותית את ברית המועצות והשלטון הבריטי בהודו לקראת המאבק העתיד לבוא על השליטה באסיה.

כפקעת משי מסובכת להפליא, שימשה מרכז אסיה של שנות ה-30 כנקודת היתוך לאינטרסים מרובדים היטב של שאיפות פאן- איסלאמיות, פאן-תורכיות, פרו יפניות ואנטי אימפריאליות במרוץ לשליטה והגמוניה באסיה.

והשולט באסיה, כידוע מאלכסנדריה ועד סטאלינגראד, שולט בעולם כולו.