אברו- ענן ומים

אברו (תורכית: Ebru ), היא טכניקה עתיקת יומין להכתמת נייר בדגמי צבע מופשטים ודוגמאות שונות בדמות פרחים, ציפורים ושאר יצורים. משוער במחקר שמקור הטכניקה היא בסין של שושלת טאנג במהלכה יצרו אנשי סצ'ואן העמלנים "נייר רשומות של חול נודד" (流沙箋) כאשר בזקו דיו שחור או צבוע על פני בלילה של מים וחומר מסמיך, ולאחר מכן הטביעו את דוגמאות הנוף, החיה והאנוש המפושטות על נייר, וזה שימש למכתבים חגיגיים וכתיבה תמה.

מסין נדדה הטכניקה ליפן, שבה נשתמרה טכניקת ה"דיו הצף" (סומינגאשי) עד ימינו וייתכן כי שימשה בעבר כאמצעי ניבוי וכמצע לשירת האייקו.

מן הצד השני, ובד בבד עם הגירת טכנולוגית הנייר לאורך דרכי המשי, נפרשה טכניקת הכתמת הנייר* על גבי ארצות מרכז אסיה ושם זכתה לשם הפרסי אברו (פני מים- ابرو\ ابرى), שם נשתלבה בסדנאות המאיירים הלבלרים והכורכים של חצרות בני תימור הצולע ומלך הסופים השיעי- שאה איסמעיל.

מאיראן זרמה הכתמת הנייר לחצר העות'מנית וזכתה שם לאהדה אדירה. העות'מנים, אלופי עיטור, הזהבה וקליגרפיה בזכות עצמם, הביאו את אומנות האברו לשיאים חדשים, בהדגימם את תשוקתם העזה לדגמי צבעונים, נרקיסים, אירוסים ושאר בעלי כנף בשלל יישומים. בארצות הים התיכון מקובל היה להשתמש בחומר מצמיג המופק ממיני קדד (Astragalus spp.), והסחר בשרף הצמח היה עיסוק צדדי מקובל בקרב קהילות הרועים של רמת אנטוליה ושולי המדבר הסורי.

כיום אומנות האברו עוד נפוצה ברחבי הסולטאנות הפוסט-עות'מנית, וגם עברה למדיומים נוספים כגון יצירות קדרות, בד ואף גופי אנוש בפסטיבלים של מוזיקת שמאנים מסונטזת.

טכניקת הכתמת הנייר, בכל שם אשר תשא, נוטה לכשף את מבטם של בני האדם ברוח וענן** של צבע וגוון ומכאן אולי חוזקה ואחיזתה בדמיון כל אשר נגע בפני המים הצבועים שבבסיסה, או אחז בכריכת אברו עשויה כהלכה. ואולי מעל הכל מהווה ה"אברו" יד ועדות ליכולתה של טכניקה אומנותית מופשטת לפעפע דרך תרבויות, ארצות ומדיומים, ולשאת תחושה התפעמות טהורה, שהיא חסרת מילים.

(*שמה המקובל באנגלית של הטכניקה היא Paper marbling, והחל מסביבות המאה ה-16 היא גם נפוצה בארצות אירופה, אך תרגום ישיר לעברית-יעני "שיוש נייר" חרק לי באוזן ובחרתי ב"הכתמת נייר" כשם למונח בעברית)(** שם נוסף בפרסית הוא "יצירת ענן ורוח" (ابر و باد سازی))