מטבעות האולמוס של רעב האביב

ברור לכל כי ניתן לעבור בסין כאלף שנות חיים ולא לטעום את כלל מאכליה.

ובעוד שאיתור וריאציות חדשות למאכלי בסיס מוכרים הוא עניין שבשגרה, המעבר בין אזורי אקלים שונים מזמן לעיתים גם את האפשרות המשמחת להתנסות בחומרי גלם חדשים.

כארץ רחבת ידיים, שהציעה לאורך ההיסטוריה מטבח עוני ללא מעט משוכניה, סין משופעת במרכיבים מזדמנים שנדמה כי תפקידם ההיסטורי העיקרי היה למלא עוד פינה חשוכה בקיבה רעבה.

״מטבעות עץ האולמוס״ — בעברית בוקיצה, בסינית יו — הם למעשה כנפות הזרעים הצעירים, הפורצות בשפע לעת האביב ומעטרות את מרחבי צפון סין באותו גוון ירוק ועשיר השמור לעצים יודעי חורף.

עשירים במינרלים ובוויטמינים ובעלי טעם אגוזי מתקתק מעט, זרעי האולמוס זמינים למאכל למשך תקופה קצרה למדי, לפני שהם מתעצים והופכים מרים.

כתוצר רגעי של תום החורף, וכמו מיני חוטרים, ניצנים, חזזיות ופקעים צעירים, שימשו מטבעות האולמוס מקור מזון זמין בעת ״רעב האביב״ — אותו פרק זמן פרדוקסלי שבו מאגרי החורף הידלדלו ויבולי הקיץ טרם הבשילו.

מעמד האולמוס ודומיו לא נעלם מעיני כותבי הארץ, והוא אף קוטלג בספרות המוקדשת לתזונת חירום מאת האציל והמשכיל בן שושלת מינג, ג׳ו סו.

עם זאת, טעמו העדין של האולמוס, המחוזק בטיגון בלוויית קמח דגנים כמכפיל נפח עתיק ובליווי עשבי תיבול נוספים, יוצר מנה אביבית שאינה רק מתקבלת על הדעת, אלא אף ערבה לחיך באופן ממשי.

מעבר להיותם בני לוויה מרעננים למטבח הקשוח מעט של גנסו, מטבעות האולמוס הם גם תזכורת יפה למגוון תזונתי נשכח, בן ארץ רעבה, שאנו בני מזל אולי לזכות בו מבחירה.