גואן יין בעמק דאלי

השכן החרוץ שוחט חזירים כל בוקר סביב חמש. אני אמנם כבר מתעורר פחות מן הזעקות המחרידות, אך כשכן, מוצא מפלט בדקלום מנטרות לשחרור מהיר של הברייה האומללה, - וזה כשלא נפלט פה איזה שמע ישראל או סמאללה ככוח ההרגל.

אנחנו גם נמצאים במורד הגבעה ממקדש גואן יין ההיסטורי של העמק, כך שזעקות השחרור בהחלט נשמעות באוזן כרויה תמיד.

ברחבי העולם הבודהיסטי הצפוני, מוכרת הבודהיסטווה גואן יין (סנסקריט: אוולוקטשוורה) כהתגלמות האספקט החומל, המגיב ושומע הכל של טבע הבודהא. בממלכות נאנג'או (מאה תשיעית בערך) ודאלי (עד הכיבוש המונגולי) קיבלה גואן יין משמעות רחבה מכך, כמייסדת מלכות, מקור ללגיטימציה שלטונית וסמל מאחד של אזור דאלי בכללו.

שורשי פולחן גואן יין המקומי נעוצים גם במיקומה היייחודי של יוננאן על אותו צומת דרכים מורכב שבין סין, טיבט, דרום מזרח אסיה והעולם ההודי. ככורך יוצא של מעגלי הכוח האמורים ואף כי מרבית כתבי הקודש והידע הבודהיסטי של יוננאן העתיקה (כולל גואן יין כגרסה נקבית של אוולוקטשוורה )הגיעו מלב סין, האליטות של דאלי נטו להדגיש דווקא את אמא הודו כמקור סמכות דתית, וזאת מטעמים מובנים.

. תפיסה זו קיבלה גם ביטוי בדמותה היייחודית של "א צואו יה" גואן יין (Acuoye Guanyin. מסנסקריט אצ'אריה [כהן/רב] או אולי אג'איה- "הבלתי מוכנעת"), תצורה מקומית של הבודהיסטווה אשר שילבה יסודות הודיים, בורמזים ומקומיים והפכה לסמל מייצג של עמק דאלי ומערב יוננאן בכללה.

עם קריסת נאנג'או והקמת ממלכת דאלי, נשתמרה מורשת זו אך גם התרחבה במידה מסוימת, כאשר גואן יין הפכה למוקד של מערכת דתית רחבה יותר אשר הוסיפה להיות מושפעת הן מפולחן העממי הנפוץ בעולם הסיני וכן מן הרשתות האזוטריות הנפוצות בכלל מזרח אסיה הבודהיסטית של ימי הביניים.

בתקופה זאת, ובמקביל להעמקת השפעת הבודהיזם הסיני, הפכה סוטרת הלוטוס לכלי מרכזי בעיצוב דמותה של גואן יין כמושיעה אוניברסלית הנחלצת לעזרת כל וכאשר במקביל התפתחה בדאלי תרבות בודהיסטית עשירה של מקדשים, כתבי יד מאויירים ופטרונות ממלכתית, בין השאר במסגרת המעבר שבין אימפריה לוחמת למרכז מסחר ותרבות.

מורשת זו המשיכה להתקיים זמן רב לאחר כיבוש ממלכת דאלי, כאשר הביטוי הבולט ביותר לכך היה ונותר מקדש גואן יין שמדרום לעיר העתיקה של דאלי, אשר נשמר כמרכז העלייה לרגל החשוב ביותר באזור. המתחם הקיים היום נבנה אמנם מחדש לאחר חורבנו במהלך המרידה המוסלמית הגדולה של המאה התשע עשרה, אך קדושת המקום עתיקה למדי וזה משמש גם כיום מוקד עלייה לרגל לאנשי יוננאן, סין הפנימית ואף בורמה, תאילנד וטיבט, ובמיוחד בשלושת הרגלים העונתיים המסונפים למקדש

בביקור השבוע ובעקבות תמונה ישנה שמצאתי אונליין, נראה כי חלק מן המקדש, ובמיוחד ביתן האבן שמעל בריכת שימור החיים שבמרכזו, שרדו גם את מאורעות מהפכת התרבות, וזה משמש עוד כמהוד אזורי לכלל היצורים החשים, ובתקווה רבה, גם לחזירים עקודים.