הלגיון האבוד של ליצ׳ואן

איכשהו צץ לו שוב בפיד אותו מם לעוס במקצת על הכפר ה"רומאי" של מחוז גנסו שבצפון מערב סין, אותו סיפור שהחל בתאוריה קצת מרחיקת לכת ובעיקר טקסטואלית של דובס בשנות החמישים.

דובס במקור חיבר בין עדויות מן ה"האן שו" על חיילים זרים אשר יושבו מחדש לאחר אחד מקרבות השיונג נו, עדויות על שימוש מבנה צבאי "דמוי קשקשי דג", וכן על השערה אטימולוגית הקושרת בין נפת ליצ'ואן לשמות סינים למערב הרחוק, ובפועל- לעולם הרומי או מזרח הים התיכון. דובס שיער כי חיילים מובסים מקרב חרן (53 לפנה"ס) הוגלו לקצות האימפריה הפרתית ומשם קצרה הדרך להתיישבות קבע בגבולות העולם הסיני דאז, ובפרוזדור גנסו.

בעוד כי הפער בן 17 השנים שבין קרב חרן הפרתו-רומי והקרב המתואר ב"האן שו" עושים את המהלך להגיוני ולו כרונולוגית, מדובר עדיין בקפיצה לוגית משמעותית, כאשר גם השימוש במבנה "קשקשי דג" כתיאור לוריאצית טוסטדו נדמית כמרחיקת לכת דיו. האם בכל זאת רעיון ההגליה, הנדידה לשירות קונפדרצית השיונג נו והמשך שירות צבאי ובהמשך- יישוב מחדש על ידי הסינים מופרך במיוחד?

רק במקצת, ולמרות העדר ממצאים מערב אסייאתים באיזור ההתיישבות המשוער (מה שהגיוני בהנחה ומדובר באוכלוסיה זכרית מצומצמת ועייפה), מה שמניע את הסיפור החוזר, אותו שמעתי גם מחברים סינים לא מעטים, הוא המראה המערבי המשוער של תושבי הכפרים המודרניים בליצ'ואן.

גנסו אגב מלאה בטיפוסים עם תווי פנים "מעורבבים" וזאת גם מבלי שנתפתה לדיון באם בני האן הם קבוצה אתנית או סוציו-פוליטית ולמה. וגם אם נתעלם מהאפשרות הריאלית שתווי הפנים ה"זרים" כביכול כאף מגושר, עיניים בהירות יחסית או שאר תווי פנים "מערביים" הם תוצר של עירוב פנוטיפים שמוצאם במרכז אסיה התורכית ואזורים קרובים אחרים, יש לזכור שגם מהו "רומי" או יותר מכך "ארופאי" אמר דברים שונים למדי לאנשים שונים בתקופות שונות, וכי אוכלוסיות המקור של מרכז אסיה, ולמעשה עמוק לתוך מערב גנסו כללו בעבר קהילות הודו ארופאיות, בהם "תוכרים" על סוגיהם השונים, פרוטו-קושאנים, סקיתים, חותאנים, וקבוצות איראניות אחרות, וזאת ולמעשה עד ממש לאחרונה במושגים היסטוריים.

כל זאת לא סותר כמובן את האפשרות כי בליצ'ואן אכן ישבו עממים זרים, אך אלה היו יכולים להיות באותה מידה גם צאצאים מעורבים לאחת מן האוכלוסיות הקדם תורכיות של אסיה הפנימית. המעניין פה הוא אולי בסופו של דבר, מדוע הפוסטים הללו תופסים תנועת רשת, בטח יותר ממחקר יבש שכותרתו עשויה להיות: "ממצאים במערב סין המודרנית עשויים להצביע על נוכחות אוכלוסיות הטרוגניות ממוצא פנים אסייאתי במהלך שושלת האן המוקדמת" או משהו בסגנון.

הקוריוז הרומי של גנסו מושך את תשומת הלב אולי כי הוא נוגע בסוגיות מן הסוג של "מי אנחנו, מי היינו ולאן אנו הולכים" שרלוונטית גם לסינים וגם לבני המערב המודרני, ואלה מתחברות לרומנטיקה האדירה הטמונה בקבוצת דודנים אבודה ששימרה משהו מן הניצוץ העתיק והנפלא ההוא, ובמקרה זה, קווצת שיער בהירה, גשר אף בולט , וזוג עיניים ירקרקות במקצת, בטח בזוית האור הנכונה, וכאשר השמש שוקעת, הרחק בקצות מערב.