מנערת העצמות

נוסעים זרים בבייג'ינג של מפנה המאה ה-19 מתארים את כרכרת הפרידות הצפונית כאחד מכלי התחבורה הגרועים בעולם. כך, מיסיונרים, דיפלומטים וסוגי הרפתקנים הוטחו מצד לצד בדרכי האבק המשובשות של צפון סין, בעודם מנציחים את עגלת הפרדות המקומית כ "מנערת העצמות" ו"עגלת העינויים הסינית".

" בפנים תמצא רק מזרן..ולכן, כמו חייט או טורקי עם טורבן, אתה כורע בשיכול רגליים. אך העינוי נמשך עד שתתרגל אליו ותתקשח באדישות. הכבישים גרועים, ואינם אלא רצף של חריצים ושלוליות עמוקות, כאשר לעגלה כלל אין קפיצים (ואלה הרי היו נשברים בתוך עשר דקות)"

(צ'רלס וו' וואסון)

בנויה כקופסא חסונה ונטולת שיכוך כמעט לחלוטין, הכרכרה הסינית מהווה תולדה של אבולוציה טכנולוגית עתיקה אך שמרנית למדי וזאת זכתה לשיא תפוצתה בתקופת שושלת צ'ינג ובקרב קהלים רחבים.

על אף המוניטין, כרכרת הפרדות הצפון סינית היתה גם חפץ המוטל יפה במקומו. בעלת גלגלי ענק עשויי עץ מחוזק ברזל, סרנים מסיביים ומשוכה כל ידי זוג פרדות או פחות, כלי התחבורה הנפוץ בשלהי התקופה הקיסרית נבנה לעמידות עליונה באזור צחיח למדי בו נתיבי המים נדירים, הדרכים משובשות והמרחקים אדירים. בתנאים קשוחים אלו הפכה העגלה האמורה לחוליה המקשרת בין כפרים, עיירות שוק נידחות, ערי מחוז וכמובן הבירה הצפונית עצמה.

כמנוע המערכת הנצחי עמד לו כאמור הפרד, מבהמות העבודה החשובות בסין. הפרד, כזכור הכלאה בין חמור זכר לסוסה, שילב את הסיבולת, החסינות ויכולת ההסתגלות של החמור עם גודלו וכוחו של הסוס. אף שפרדות היו מוכרות כבר בתקופת הברונזה הסינית, אלו נותרו בהמות יוקרתיות משהו עד ימי סונג, כשתפוצתם נראית כמתגברת בתקופה הקיסרית המאוחרת.

במאה ה־19 נודעה שאנשי המערבית כמקור לפרדות משובחות, כאשר מומחים לדבר ידעו לבחון ולקטלג את הבהמות האצילות על פי אורך צוואר, רוחב חזה, גובה, צבע הפרווה והמזג הפנימי. פרד מעולה לא רק משך היטב בעול, אלא גם הילך במקצב אחיד וחלק, תכונה אשר דרשה חינוך קפדני כמיטב המסורת המקומית.

גם הכרכרה עצמה, מגושמת כפי שנראתה, הייתה מוצר מורכב למדי, בטח ביחס למוניטין האפור לו זכתה וייצורה נשען על מערך רחב של נגרים, חרשי גלגל, רצענים, נפחים, יצרני חבלים ואוכפים.

מנעד הדגמים שניקד את דרכי האבק של מישורי סין הצפונית כלל כרכרות ממשל רשמיות, עגלות מסחר, וכן כאלה המיועדים לשינוע נוסעים וכן עגלות בעלות פאר מסויים, לשימוש אצילים ונשות האליטה המנצ'ורית. האבזור השתנה כמובן על פי עונות השנה, כאשר רשתות וצלונים לקיץ הקופח, הומרו ביריעות עבות וכיסויי צמר לחורף המר.

בהמשך לכך, בעלי המלאכה של בייג'ינג ידעו להרכיבן כך שהעגלות הפיקו צליל קצבי ונקי בזמן הנסיעה, כאשר שוכני הבירה הצפונית ידעו לזהות עגלה עשויה כהלכה על פי הצליל היחודי שהפיקה, וזה נאמר כי מזכיר את תופי האופרה הרעשניים של בייג'ינג.

ככלי התחבורה הנפוץ ביותר באיזור, התפתח סביב העגלות הצפוניות עולם חברתי וכלכלי שלם כאשר נהגי העגלות, נחשבו לאנשי מקצוע בעלי יוקרה מסויימת, וכאשר נהיגה ברחובות צפופים כדוגמת איזור דאשילאן וצ'יאן מן דרשה יכולת היגוי יוצאת דופן תוך התחמקות טקטית מהולכי רגל, תמרון בין עגלות יריבות ושאר גורמים משבשי מרחב.

במעגל שני לקהילת העגלונים, פעלו ברחבי הצפון רשת אכסניות זמינות, שווקי פרדות, סדנאות מלאכה, ספקי מספוא וסרסורי הובלה, כל אלה יצרו רשת מסחרית צפופה בכל צפון סין, כאשר עגלת הפרדות מילאה במידה רבה תפקיד מקביל לזה שמילאו סירות התעלה בעמק היאנגצה.

על אף הבוז המערבי, כוחה של עגלת הפרדות היה כאמור בשינוע משאות חיוניים בבוץ ובאבק, בקרקע קפואה ובתוואי שטח מחורבן באופן כללי, וזאת תוך עלויות תחזוקה נמוכות ועמידות יוצאת דופן, שנמשכה לעיתים, וכמדווח- חיים שלמים.

מאחורי הדימוי מנער העצמות הסתתר כאמור עולם שלם, ועתה נכחד, של מגדלי פרדות, בעלי מלאכה מומחים, נהגים עזי רוח, רשתות סחר אזוריות והמצלול הייחודי לרחובות בייג'ינג הישנה בכללו, כל אלה כעת, זכרון דהוי באבק.