סוסים, סלניום וגבולות סין

מה בין אגוזי ברזיל לתפיסת הבטחון של המדינה הסינית? ובכן, לא המון שכן אחד הוא עץ אמזוני מרשים גובה, והשניה אימפריה אסייאתית עמוקת שורש.

במשך פרק ניכר מן ההיסטוריה שלה ניצבה סין בפני פרדוקס מובנה אל מול שכנותיה הצפוניות, כאשר זאת מתקשה בגידול סדכ מספק של סוסי מלחמה איכותיים, ועל כן נאלצה להסתמך על שוכני ספר הערבה והמדבר , ויריביה בפועל, לשם אספקת הסוסים הסדירה והנחוצה להגנת הגבולות כנגד אותם גורמים ממש.

השושלות השונות השקיעו אמנם משאבים עצומים בחוות גידול ממלכתיות, ייבוא סוסי הרבעה מובחרים, בניהול והגנת שטחי מרעה, ואף בהשתת מכסות טיפוח סוסים על האוכלוסיה עצמה, אך סין נותרה במידה רבה רחוקה מלספק את צרכי הצבא והמנהל בסוסי רכיבה נאותים.

. ניתן להסביר את נחיתותה המובנית של סין אל מול יריבותיה הצפוניות במונחים של אמצעי ייצור וכאשר המישורים המרכזיים, ליבתה של סין ההסטורית, מורכבים היו מאזורים חקלאיים פוריים, צפופי ישוב ולחלוטין קריטיים לקיומו של הממסד הקיסרי מבחינת אוכלוסיות מעלות מס.במובן זה, מעמד החקלאות הסינית הפחית במידה מסויימת את יכולת מוסדות הקיסרות לגדל סוסים בקנה מידה מספק דיו, בטח בהשוואה לחברות אסיה הפנימית משופעות המרעה.

לכך נוספו אולי גם בעיות אנדמיות של שחיתות מנהלתית, ניהול לקוי של חוות ממשלתיות ותחרות מתמדת בין צורכי הצבא לצורכי האוכלוסייה האזרחית, גורמים שהפכו רפורמות ושינויי שיטה לנפוצים למדי. עם זאת יתכן וכל נסיונות ניהול מרעות הסוסים בסין גופא התנהלו בשוקת שבורה מלכתחילה, וכאשר אותה ממרה שחוקה מעט של גאוגרפיה כגורל תופסת פה משנה תוקף גאולוגי של ממש.

חלקים ניכרים מקרקעות צפון סין דלות משמעותית בסלניום, יסוד חיוני להתפתחות השרירים ולבריאותו התקינה של הסוס, כך שייתכן ומנהל הסוסים בסין סבל ממגבלה ביולוגית שורשית שלא הייתה גלויה לחלוטין לפטרוני הארץ.

בין אם העדר סלניום באדמות סין הצפונית היווה גורם מכריע או לא, התמונה הרחבה מציגה עדיין את אותה מורכבות קלאסית, כאשר היחסים בין סין החקלאית וערבות הצפון נשענו על מעין סמביוזה הדדית בין אזורים אקולוגיים ואולי כאמור אף גאולוגיים שונים בתכלית.

נקודת מבט זו מסייעת גם להבין את התפתחותה של המדינה הסינית המודרנית כאשר הגלעין הסיני ההסטורי השתרע בעיקר במישורי הצפון ובעמקי הנהר הגדולים, וכאשר סין של ימינו כוללת גם את מונגוליה הפנימית, שינג'יאנג, והרמה הטיבטית. אזורים אלה לא נתפסו רק כחגורות של חיץ בטחוני, אלא גם כמקורות למרעה חיוני, כמרחבי חציצה אל מול מעגלי כח רחוקים ולשם שליטה בדרכי הסחר של אסיה הפנימית, וכאשר האחרונים משמשים במידה משמעותית כצינורות סחר בסוסים.

הישגה הפוליטי החשוב ביותר של שושלת צ'ינג היה במידה רבה איחודו של המרחב העצום תחת שלטון יחיד ומאחד, כאשר תחת כנפו מצויים מדבר והר, מזרע וערבה. המנצ'ורים עשו אז שימוש מיומן בבריתות מגוונות וכח צבאי גולמי בכדי להסיר את האופציה הנוודית מן השולחן, תוך הבטחת גישה מלאה לשרשראות האספקה הנחוצות להם, וכאשר גבולותיה של סין המודרנית הם ירושה ישירה וברורה של מהלך זה.

. את מקומם של הסוסים תפסו מאז נפט וגז מן הגבול "החדש", מינרלים חיוניים ממונגוליה הפנימית, מקורות מים קריטיים מרמת טיבט וכן פרוזדורי הסחר המודרני המחברים את סין לאסיה הפנימית. כך שבמידה מסויימת אותם אזורי שוליים שהיוו בעבר מוקד לתפיסת הבטחון הסינית הקדומה, מהווים כיום מוקד מהדהד, ולו במשהו, לצורך זהה בביצור בריתות באסיה הפנימית, גישה לאנרגיה מקיימת שלטון ולמעגלי בטחון עמוקים.

במובן זה, מקורה של סין המודרנית אינו רק באותו נראטיב נושן של מרכז תרבות המרחיב את שליטתו אל גבולות הספר הלא מבושל, אלא גם דינמיקה שבה מרחב יושב קבע נזקק למשאבים חיוניים שמקורם באסיה המרכזית.

צורך זה, ומינרל שולי לכאורה בתוכו, עיצב את גבולות ומוסדות המדינה הסינית מתוך המאמץ המתמשך לחבר, ואף לחשק בברזל אם צריך, את התפר שבין העולמות.