טי־יונג ואיראן

"לבושי לבן הם נאספים בליל, להאזין לתורה נתעבת...[.הם נמנעים מיין ובשר..]. עם שחר נסים הם לכל עבר. אם תיקח חלק בפעילות שכזאת, סופך— כלוא, וילדייך נצרכים"

(כרוניקה משושלת סונג הדרומית )

כיצד עשוי המצב הנוכחי באיראן להתפס בעין הסינית?

מעבר לעובדה שכל נסיון לייצר דמות קש מהותנית בשתי התרבויות יצור ככל הנראה תיאור חלש למדי, כשלון המדינה השיעית מהווה מקרה בחן מעניין בהקשר של מבני-על פוליטיים והקשר שלהם לקוסמולוגיה וכהמשך— להלכות שלטון יציבות.

בהשוואה לסין, איראן מהווה אמנם ישות עם גאוגרפיה וסוציולוגיה מאתגרת אף יותר, וכן בעלת קיבולת ייצור חקלאי ותעשייתי מוגבלת בהרבה וכאשר רזרוות הנפט האדירות שלה, מהוות במידה רבה cash crop מודרני שברכתו מפוקפקת.

אבל אם נזרום רגע עם תרבויות הקש הללו, ייתכן ויש מקום לתאר עין סינית —ולו תיאורתית על המתרחש באיראן.

טי יונג (体用) הוא מושג מרכזי במחשבה הסיני, ולמרות שמקורו עתיק, זה זכה לפיתוחים מאוחרים ואף הפך למושג יסוד בבודהיזם הסיני. תרגום אפשרי לצמד הטי-יונג יהיה אולי "מהות-שימוש", וכאשר הצמד הדואלי רק לכאורה מהווה את אידיאל או עקרון הבסיס של כל מערכת, וכן את האמצעים העומדים לקיומה.

כך למשל, פיתוח טכנולוגי מהיר, או מושג הקדמה ככללו, עשוי להחשב בסין כ"יונג" שמטרתו השגת יעדים אידאלים ואינהרנטים לתפיסת העולם הסינית —"טי", בעוד שבגלגול המודרני של ארצות המערב, קדמה נדמית פעמים רבות דווקא כ"טי" עצמו,וזאת כתוצאה ממהותנות של תהליך הקדמה שנחשב, ואולי כביטוי לדת במלבוש "חילוני" — למהלכה הטבעי של ההיסטוריה.

בעזרת תבנית זאת ניתן גם להסביר אולי את משבר המשילות הנוכחי במערב, כאשר התרבות הליברלית עצמה משועבדת לקדמה מדומיינת כ"טי" (ולא כ"יונג") ובכך הופשטה מיכולתה לשמר את תכונות ה"טי" הבסיסיות לה וככזאת היא נוטה לקרוס תחת מעמסת over reach אידיאולוגי שאף ארגון אנושי לא מסוגל כנראה לקיים.

ככל הנוגע לאיראן— סין הממשית כמובן תשגיח בעין מודאגת על "אחותה" הציויליזציונית, בעוד שמעמדה כספקית אנרגיה משנית, מעגל שני (או שלישי) בתפיסת המרחב האירואסייאתי ושותפה אסטרטגית מתוך כורח המציאות,עשויים גם הם להשחק במהירות מכורך הנסיבות.

סין של מעלה עם זאת, עשויה להתרות באצבע צרידה, כי הרפובליקה האסלאמית התישה עד תום את משאביה המוגבלים בבנית מסגד חלומות, וכאשר יצוא ערכי המהפכה לשורת מוצבי הפרוקסי שלה ברחבי המזרח התיכון היה "יונג" שהחריב את יכולתה לקיים "טי" או למעשה כל שלטון צדק, כלכלת ושירותי מדינה מתפקדים או אפילו משטר מים יציב. האחרון מהווה סמן קלאסי כמובן לנטייתו של מנדט השמיים לסור מן הארץ וליצור מצב של "לואן" או כאוס ציבורי.

כאן אנו מן הסתם משתדלים כהרגלנו להתרחק מן העיסוק בקונקרטי למען מחוזות אידאלים יותר, אבל כשלון המדינה השיעית, וכהשוואה— גם של החנאת הרוסי,וזאת אל מול ההצלחה הלא מבוטלת של ממלכת האמצע, על כל חסרונותיה המבניים והברורים היסטורית— מעוררת שאלות אשר מצמצמות— ולו במשהו את המרווח הפעור שבין מטאפיזיקה למדיניות ציבורית.

הקריסה האיראנית האפשרית של 2026 היא עדות עם כן לכשל מבני עמוק, בה הפכה האידיאולוגיה השלטת למהות, תוך זניחתה הברורה של אמנות ניהול המדינה. בעוד אפשרי כי ליבת ההנהגה עודנה שבויה בנרטיב של צדק אלוהי דואלי, במציאות הפכה הקנאות המהפכנית לכלי גיוס ריק שאינו מסוגל עוד לתחזק את מעגל הצדק הפרסי הקלאסי או את הלגיטימיות המשטרית של המדינה האיראנית המודרנית.

בראייה סינית אידיאלית, המדינה האיראנית הקריבה את המהות השלטונית לטובת יונג אידיאולוגי הרסני של גדודי פרוקסי רחוקים ומיליטריזם ריק, ובכך איבדה את מידת החסד ואת המנדט השלטוני. התוצאה היא מעבר מלפחות שאיפה למנהל תקין, עקב אכילס אנדמי תמיד למדינה הפרסית, לכאוס מוחלט. מצב בו המטא היסטוריה הלא ריאלית של השלטון מביאה במידה רבה לתפוררות התשתית הפיזית של המדינה עצמה.

אם המדינה האיראנית הבאה לקום תציב כל דבר במקומו הראוי, ותשכיל למסד — ולו במעט את מידת החכמה, האיזון ודרך הארץ כקדמה לתורה, שפע ברכות בוודאי יבואו על הארץ, ושלטון צדק ימשול עליי אדמות. בוודאי