דרכי תה #1518. תה צואת חרקים. כן כן

ואם לא די בתפר בין האקולוגי לתרבותי, לאחרונה נזדמן לי להנות מהתופעה מצידה האחורי אם אפשר לקרוא לזה כך, וללגום תה אנטומולוגי, למהדרין.

תה צואת חרקים (או "תה כדוריות דרקון" אם יש צורך במגננה פואטית), הוא משקה רפואי המבוסס על תוצרי העיכול של חרקים בעודם ניזונים על עלי צמחים שונים. מקור השיטה הוא במחוזות הדרום ועיקרה הפשוט למדי הוא הזנה של מיני חרקים מסויימים, למשל עשים מן המשפחות Pyralis, Spodoptera ומינים אחרים, בחומר צמחי המשתנה על פי המתכונים האזוריים,, ובאיסוף קפדני של כדוריות הצואה הזעירות, ואלה עוברות לעיתים עיבוד נוסף הכולל ייבוש ויישון ממושך.

תה צואת החרקים מדווח בפירוט בכתובים הסיניים מאז המאה ה-16 לפחות, בהם הוא מוזכר כמאזן חום ולחות, שניהם היבטים מוכרים בחיי הדרום הסיני העמוק,וכמסייע- כנהוג, לחיזוק העיכול, עם זאת, האזכור בכתביו של הרופא הידוע לי שיז'ן, עשוי להתייחס לא לתה צואת חרקים של ממש, אלא דווקא ל"תה נשוך חרקים" בו הביוכימיה ופרופיל הטעם של התה מושפעים מתגובת נגד לחבלת חרקים, למשל ציקדות, ושגרסאות מאוחרות שלו, מוכרות כיום מאיזורי דרום מזרח סין. עוד דווח בכמה מקורות כי תה ההפרשות האמור היווה חלק מסיווג מסויים וכאחד מ"ארבעת החליטות המוזרות", כך שייתכן והמנהג, שכנראה אינו לחלוטין "סיני" במקורו, אתגר את מחשבתם של לפחות חלק מן הקלסיקונים של הגאוגרפיה הסינית.

ובעוד שהרתיעה הנלוות לצריכת תוצרי עיכול כלשהם, גם של חרקים זעירים, מובנת, נראה שניתוח כימי מודרני של כדוריות החרקים החינניות מאשר כי הן עשירות לא רק ביסודות קורט כאבץ, סידן ומגנזיום, אלא גם בתרכובות אורגניות כחומצות אמינו, ואף פלבנואידים ופוליפנולים אחרים, המוכרים כחומרים נוגדי חימצון בעלי פוטנציאל רפואי.

בחזרה לשולחן התה, המארחת הנדיבה אצלה לגמנו שלפה שקית פלסטיק לא מרשימה בעליל וציינה בנונשלנטיות כי תוצרי הלוואי שבקרבה שווים 700 יואן לגרם (כ350 שח), וכי תכולת השקית יושנה במשך כ-30 שנים ויותר. ספקן מעט, אך כבר לא מופתע משום דבר שנשלף מולי בסין, צפיתי בעניין בבעלת השולחן בעודה חולטת את גללי החרקים היוקרתיים לכדי שיקוי שחור כעכוזו של השטן, ומוזגת לכולנו כוסית ראשונה.

בוחנים את מראה המשקה ומרחרחים בכבדות ראש כמנהג הטקס, תוצר החליטה היה ארומטי בהרבה משציפיתי, ועל פניו מתערפלת עננה בהירה הנדמית שמנונית כמעט. בלגימה חדה התמלא הפה בארומה מוכרת משהו, שכן השיקוי הזכיר במשהו תה פו'אר "מבושל", וייתכן ועלי המוצא של הגללים היו שייכים באמת לקמליה סינית מקומית, עם זאת לחליטה בהחלט היו אכויות זרות וכאמור, ארומטיות למדי, ואלה העלו תחושות הדומות לקור הנושב בפה לאחר שתיית תה גרניום או משהו דומה לזה.

לאחר מספר כוסיות החלטתי שקוריוז ובריאות לחוד, תה הגללים הספיק לי להפעם, אז לגמתי רק עוד תשע כוסות מתוך כבוד למעמד, בטרם עברנו להתאושש בעזרת קצת ג'יאו זי במטבח. לסינים כמובן הסטוריה ארוכה של רתימת כל חי צומח ודומם לצרכי התרבות האנושית, כולל מיני חרקים שונים אשר שימשו ועודם משמשים לצרכי תעשייה ומחמד, מזון ורפואה, כאשר הידוע שבהם הוא כמובן טוואי המשי, מעמודי התווך של התרבות והכלכלה הסינית העתיקה.

ואם כל זה נדמה באמת מעט מוזר, אולי נתפשר על כוס משקה הגיונית יותר. תה עם דבש מישהו?

. שבת שלום