דרכי תה. #1863. תה ואוצרות

לא חובב גדול של תה עם תוספות ומעדיף לתת את מעמד הבכורה לעלים עצמם.

אך "תה שמונת האוצרות" (八宝茶）הוא עוד אחד מן הפריטים האקזוטים שנחרטו בזכרוני מגיל צעיר, כאשר אחי היקר הביא כמה שקיות תה מסתוריות מנסיעה ארוכה למזרח. בהחלט ייתכן כי האוצרות הלא מוכרים הללו, צרור עלים, לונגן מיובש, יהלומי סוכר נבאט, פרחי חרצית, פירות שיזף, וגרגרי אטד, היו איזו אבן דרך חצי מודעת שהורתה את דרכי למקום בו אני נעוץ היום.

מתכונים הם עניין שקשה להתחקות אחריהם, גם כשמדובר בתרבות הסינית חובבת התיעוד. וגם אם ברור שתה מסוגו של תה שמונת האוצרות משתייך לשורה ארוכה של שיקויים עתיקים ומבוססי קמליה, פירות, זרעים, תפרחות וכדומה, את ראשית הקישור לאיזורי המערב ואוכלוסיות המוסלמים, לא הצלחתי לוודא, וגם כאן זקני העדה שחקרתי משחזרים את הנראטיב המתוק מדי של "מאוד עתיק " ו"מדרך המשי".

כך או כך, נראה שהמנהג של שתיית תרכובת תה ותוספות מתוקות ו/רפואיות,גם בגרסתו הצפון מערבית וקישורו לעדות הסוחרים המוסלמים של מערב סין ,לא חורג מהותית מאותה מסורת ארוכה של משקאות תה מורכבים, גם אם לפחות חלק מן המרכיבים, כפירות השיזף והאטד (גוג'י ברי, גואו צ'י Lycium barbarum) בהחלט נטועים עמוק באדמת הצפון הצחיחה.

וזוית אחרת לעניין היא אותה שכבת מסחור נוספת אותה מאפשר העידן הדיגיטלי ליצרים המסחריים החזקים המולכים בסין גם כך. במסגרת זאת, ניכר כאן המשך פיתוח ומיתוג של תה שמונת האוצרות, בין השאר במסגרת מה שניתן לכנות אולי "ייחוד תחת השמיים", כאשר קבוצות אתניות שונות מקבלות עידוד להדגיש את יחודיותן התרבותית וה"אתנוגרפית" (בניגוד להיסטורית ), על הדיבידנד הכלכלי הנלווה לכך.

בהתאם לזאת, נראה כי למתכון ה"מקורי" שהכרתי נוספו עוד שפע מרכיבים, רובם מתוך הקאנון ההרבליסטי והקולנירי הסיני, ואלה משתנים ממתכון ומתכון.

אל אלה ישתדכו גם כלי הגאיוואן (קערת תה בעלת מכסה) , שכאן נמכר בגרסה גדולה מן הרגיל וזאת בכדי להכיל את שפע האוצרות המתפקע ולאצור את ניחוחם המחייה. אלה ואלה ישווקו אז מעל גבי מסכי הנייד ,לעיתים בשידור חי ונלהב, ותוך הדגשת סגולותיו הרפואיים והנפשיים של כל מרשם אוצרות ספציפי, או הדגמה של אופן החליטה הרצוי במסגרת הגאוויאן המגודל.

כך משתדכים להם במערב סין תה וטקס, רפואה ומסחר, היסטוריה והסיפור המסופר עליה, כנהוג בימינו, ומאז ומעולם.