שירת הגבול

משחר היותה הצטיינה האנושות בשרטוט גבולות. ממצאים מחברות מוקדמות מעלות את ההשערה כי עימותים על משאבי שטח ומזון עוררו לוחמה תמידית בין קבוצות אנוש מוקדמות וכי אף בשלל תרבויות מאוחרות היחס אל ה"אחר" היה מורכב, זהיר ולא אחת עוין. עוינות זאת היתה אולי נפוצה פי כמה כשמדובר היה בקו הדק שבין מרעה ומזרע.

גם התרבות הסינית אשר נבטה בין רמת הלס הגדולה למישורים הפוריים ידעה לגשש בשורשיה המתפתחים אחר קווי התיחום שבין האנחנו וההם ובין מחוזות התרבות לברבריות והדבר היה נכון שבעתיים כלפי שכניהם שוכני הערבות.

תרבות המרעה הצפונית הגיעה לבשלות בסביבות המאה השמינית לפני ספירתם וניהלה מערכת מגעים כלכלית וצבאית מורכבת עם התרבות יושבת הקבע שמדרום לה. המגעים הללו התבטאו לא פעם בלוחמה גלויה ולהקשחת הגבול הטריטוריאלי והתרבותי שבין האזורים, כאשר המדינה הסינית על גלגוליה השונים נהנית מעורף חקלאי עמוק ואוכלוסיה משמעותית בעוד שהנוודים נסתמכו על ניידות מוחלטת כמעט, שליטה וירטואוזית בירי רכוב היטב, ועל עורף עמוק משלהם, הכמעט וגובל באינסוף. . "הם הולכים בעקבות עדריהם...נודדים בהתאם לזמינות מים ומרעה. הם מחוסרי ערים מיושבות ומבוצרות ואינם עוסקים בחקלאות...

...כאשר הם בייתרון, הם מתקדמים...כשבחוסר, הם נסוגים, שכן אין הם רואים בכך בושה. דאגה לרכוש או חובה אינו שיקול בחפשם ייתרון צבאי."

סי מה צ'יאן. "רשומות ההסטוריון" . עליית שושלת האן הביאה להסלמה אפית במערכת היחסים המורכבת שבין התרבות הסינית לתרבות הערבה, והמאבק המר בין צבאות השושלת לקונפדרצית השיונג נו האימתנית שמצפון נשתקף בכרכים הולכים ותופחים העוסקים בלוחמת הגבול העיקשת.

גם עם התפוררות קונפדרצית השיונג נו נותר גבולה הצפון מערבי של סין הרגיש והמורכב ביותר מכל קצות הארץ כאשר העיסוק ב"אזורים המערביים" כפי שכונו, לא חדל לענין כותבים שונים כאשר הם משחזרים את הדי המאבק ההסטורי בשורות של דיו.

בזמן עליית שושלת טאנג (618-906 לספירה) והתפשטותה לכיוון מרכז אסיה, לא חדלו-ואף רבו המגעים עם העמים השוכנים באיזור החיץ הצפון מערבי ואלה, תורכים, טנגוטים, טיבטים ואחרים, נאבקו עם האימפריה של טאנג על שטחי הספר הנרחבים ועל דרכי המסחר שבקרבם.

מלבד כתיבה הסטורית ומנהלתית, הצטיינו בני שושלת טאנג גם בכתיבת שירה, וגם בסוגה זאת לא נפקד יצוגו של הגבול כמקום הסטורי, סמלי ופואטי כאחד ושירים העוסקים בהווי הגבול והחיים בשוליה של אימפריה זכו לרבות הימים להתכנס בסוגה משל עצמם, והיא שירת הגבול,

שירי הגבול עסקו במנעד רחב של תחושות העולות מתוך עולם הספר הסיני והתמות הנפוצות בהם עסקו בקריעה הבלתי ניתנת להכלה מנופי הבית המוריקים ומאהובים רחוקים, במרחבי השממה ממלאי האימה, ובמגע הבלתי נמנע והעוין עם עממים מוזרים דוברי לשונות משונות. . "הנוף של לונטאי כה שונה.

בימי קדם היתה זאת ארצו של הצ'אן יו

בחודש השלישי, אין דשא ירוק נראה

עצי צפצפה לבנים סביב ריבוא הבתים.

...מנהגי הברברים והגייתם משונים.

בצער אני מביט בחולות הנודדים צפונה.

פינה זאת בקצה העולם." . שיר זה של המשורר צן שן (715 -770) מתמצת רבות מן המאפיינים היחודיים של שירת הגבול, ומשלב את אווירת הנידחות, (לונצ'אי הוא שמו העתיק של איזור מיצ'ואן בשינג'יאנג של ימינו, המתאפיין בעצי צפצפה רבים), הדים ללוחמה עתיקה מול שבטי השיונג נו והצ'אן יו, מנהיגם, את זרותו המאיימת של האחר המקומי, ואת בדידות המתבונן אל קרבי המדבר האדירים.

כקודמם בני שושלת האן, גם בני טאנג שאפו לבצר את מעמדם הצבאי והכלכלי לאורך איזור הספר ועשו זאת באמצעות שרשרת של מיצדי גבול ומושבות צבאיות-חקלאיות אשר שאפו לנתר להכיל ולשלוט על הנעשה בגבולות האימפריה והבאים בקרבם. "מעבר שער הירקן", הוא אולי המפורסם שבמצדי האן וכזה אשר שימר את מעמדו הצבאי ובעיקר הסמלי במשך דורות , תוך שהוא משמש כסמן רב עוצמה לגבולות התרבות ולמקום רווי דמעות אשר מבעדו עשו גולים, חיילים ונסיכות אומללות את דרכם אל מעבר לגבול החיצון, ממנו יחזרו אך מעטים אל גני התות והערבה של התרבות הסינית.

את זכרו של שער הירקן העלה המהולל שבמשוררי שושלת טאנג, לי באי 701-762 לספירה) : . "הירח בוהק מעל הטיאן שאן,

אל תוך ים עננים ללא סוף גולש

רוח ללא קץ נושבת, לאורך ריבוא הפרסאות,

ודרך מעבר שער הירקן.

בני האן במורד דרך באידנג.

הונים סורקים את מפרץ קוקו נור

משדה הקרב העתיק הזה

איש עוד לא נראה בשובו". . למרות הפאתוס התרבותי הנשפך מן הכתיבה הסינית, ידוע לנו כיום כי בפועל, הספר שבגבולות האן וטאנג, אינו אותו "זירת מאבק נושנה בין ציויליזציה לנחשלות" בו נידונו הברברים שבשער לסגל לעצמם הלכות בני תרבות, אלא מרחב מורכב ביותר בו שחקנים שונים ומשונים התמודדו וקיימו מערכת מגעים מורכבת ולחלוטין לא חד מימדית.

אותם שחקנים, ויהיו הם חיילים, סוחרים, אנשי אמונה ועבדים או נשים שקולן נופל לרוב ברווחים הריקים שבין שורות הכתיבה ההסטורית הרשמית, ניהלו כאמור אינטרקציות מורכבות ודו כיווניות של מסחר, לוחמה, יחסי אישות ושאר מנעדים של התנהגות אנושית. את המבט המורכב הזה אנו לומדים כיום משלל מסמכים מנהליים ושאר ממצאים ארכאולוגים השופכים אור על החיים באיזור החיץ שבין סין ומרכז אסיה.

אפילו ידידנו, לי באי, נולד ככל הנראה למשפחה זרה שהגיעה מסוייאב שבקירגיזסטאן המודרנית, ושלגי הטיאן שאן בוודאי לא היו זרים ומוזרים לבני ביתו, וכמו המשורר הידוע כך גם רבים מן התורכים, האיראנים ועמים אחרים אשר מעבר לגבול, חצו את קווי התרבות הקשיחים לכאורה עד שהיו בני בית בליבה של ארץ המרכז, ובהם מלחשים יודעי דבר- אף היו כנראה מייסדי שושלת טאנג עצמה.

על אף יופיה הרב ותחושות הכבדות והזרות הרומנטית הנודפות ממנה, שירת הגבול של שושלת טאנג ודומותיה מציגות עולם ספרותי אידיאלי המבקש ליצור גבולות מובחנים וקשיחים בין חברות אנושיות, והיא באה לכונן אתוס תרבותי המשלב אמת הסטורית ומשאלת לב הנכתבת רחוק מאזורי הגבול עצמם והמציאות רבת הפנים שאפיינה אותה.

כך שכדאי לזכור כי מבעד להלמות פרסות הסוסים, האופק חורש הרע ועמודי האבק המיתמרים, נחבאים תחת כבדותה הנחרצת של הכתיבה ההסטורית, שוכנים גם קולות, צללים וגוונים אחרים.