אבא הוא דרקון

הדרקון הסיני (להלן — "לונג" 龍, כשמו האמיתי), הוא יצור אניגמטי, ארצי ומיסטי כאחד, אשר מעבר לצורתו הייחודית נושא שלל איכויות מטיבות — בהן חיות וכוח, עושר, חכמה, מזל ושגשוג, יבול שופע, גשמים מיטיבים ויציבות, תחת השמיים ועלי אדמות.

כישות השוכנת בין עולם הטבע לכוחות הנסתר, אפשר אף לטעון שהלונג כלל אינו יצור חי במובנו המקובל, אלא ביטוי דינמי של הרס ויצירה, התגלמות של כוח היוצר הטבעי — כאשר היכולת להתמיר, ואף לרכב על גבו, מתאפשרת לשמאן, לכוהן חצר, ולבסוף לאיש הדאו כליל המעלה.

שוכן סערות, ערפילים וגיאים עמוקים, הלונג מלווה את סין מערש קיומה. כישות שיש לה קשר ישיר ליציבות משקעים ולחילופי העונות, וככזו השוכנת במרחב הלימינלי שבין שמיים וארץ, נקשר הלונג גם לסדר הקוסמי עצמו — ובהשאלה ישירה, לכוח הפוליטי עלי אדמות. ככזה, הפך הלונג לחלק בלתי נפרד מסמלי הסמכות הקיסריים, ולמן המאה השלוש-עשרה נתקבע לונג בן חמישה טפרים בראש ההיררכיה הקוסמית והארצית כאחד, כסמלו הבלעדי של הקיסר.

אך לונגים למיניהם לא נקשרו תמיד רק במעשים מיטיבים: הופעתם, בסערות ימיות, בערפילי הרים, בעת שטפון או סופת ברקים, בישרה לעיתים על אסונות אקלים מאיימים, שטפונות, בצורת — והגרוע מכל, דעיכת וירידת השושלת, על כל כאב הראש הכלכלי והדמוגרפי הנגזר מכך.

בהתאם לכך, תצפיות לונגים לא היו עניין לפולקלור ולמעשיות מדורה בלבד, אלא מושא לחקירה קיסרית צולבת, שמטרתה לתעד, לסווג ולאשש תצפיות חוזרות, תוך מעקב מתמיד אחר אותו ברומטר שמימי וחמקמק. תקופות יואן ומינג ידעו כמאה תצפיות לונג מתועדות, ואלה אפשרו לחצר הקיסרית להגיב, באופן פרגמטי ככל יכולתה, לסמני אזהרה כלכליים, פוליטיים ואקולוגיים שהדהדו את רעם הלונג המטפיזי — במציאות הנגלית עלי אדמות.

מאות שנים לאחר היפוך השושלת האחרון, אותו לונג אל-זמני מוצא עצמו בנסיבות שונות בתכלית. סדרת הרשת "אבא הוא דרקון" (我的爸爸是条龙) מציגה בצורה קורעת למדי את תהפוכות היומיום והזוגיות של לונג אורבני בן המאה העשרים ואחת.

לאחר שנבעט מהתעלה השולית שבה היה מופקד, כתוצאה מפיתוח עירוני לא מבוקר, הלונג מוצא עצמו בעיר סינית ארכיטיפית — נשוי לבחורה אנושית לבבית ואב לבן קטן, יחיד ודורשני.

הוא עובד במשרד הייטק משמים וחסר אופק יצירתי, מתמודד ללא הרף עם שחיקה, נסיעות מתישות ברכבת התחתית, פגישות חסרות תכלית וממונים חסרי אמפתיה — ובגדול, עם הצורך לג'נגל בין זוגיות, עבודה והורות בעידן של האטה כלכלית וחוסר ביטחון כולל. וכל זאת תוך הפגנת סט התכונות המבלבל הנלווה למשבר הגבריות המודרנית, לפחות בתצורתה הסינית העכשווית.

הלונג שלנו הוא במידה מסוימת הסיני העירוני הממוצע במשבר אמצע החיים, או לפחות ורסיה של המודל. הוא משתדל להיות עובד חרוץ, או לפחות ללכת בין הטיפות המתישות של מטחנת ה-996, כרוך מאוד אחרי אשתו האנושית וגם די תלותי ודביק לגביה, אב אוהב אך לא בוגר במיוחד בעצמו — ובגדול, טיפוס קצת מגושם ומעט דביל.

הלונג גם נושא בעול תסביך-אב ביחס למולדתו — לונג סיני מסורתי שמקורו "בים המזרחי", ובעצמו מודל גבריות בנוסח הישן.

הדרקון האב הוא טיפוס שמרן, סמכותי ונוקשה, בנוי היטב, אמון על מסורות ידע, מיסטיקה ולחימה עתיקות, ובעיקר נהנה מחיי פרישה נוחים יחסית יחד עם אשתו הפניקס, כעת סבתא סינית טיפוסית. שניהם משמשים מושא לריצוי ומודל בלתי מושג לחיקוי, בטח אל מול חיי הבית הכאוטיים ושגרת היומיום השוחקת — וכל זאת אולי במשחק אכזרי מעט, אך בעיקר אמפתי מאוד, על השאיפה הסינית המסורתית לגידול "ילד דרקון" מצטיין ומשגשג.

מערפילי הזמן הנאוליתי ועד רחובות העיר הסואנים, ממעמקים נסתרים ועד החצר הקיסרית, מלווה הלונג את סין ההיסטורית משחר קיומה. חמקמק, אניגמטי וחסר צורה מהותית, הוא מרמז על פוטנציאל אדיר, חבוי ונסתר — כפי שהוא נגיש ובלתי מוגבל — ועל היכולת להתמיר, להתעלות ולהרבות פעולה משמעותית ומטיבה בעולם. ככזה הוא מייצג את רוחה הפנימית של סין לדורותיה. גם כשהוא שחוק מעט — ברכבת התחתית.