השמיים הכפולים של מוסלמי סין

גם כשריד חורק, הרחוב העתיק נודף קרבה — וזו אולי בלתי נמנעת בעולם שנדמה כחורק על צירו, וזאת במהירות מסחררת. בתי עץ, צללים ודלתות צופנות סוד: החומר ממנו עשויה אותה נוסטלגיה למקום שמעולם לא היה ולא יהיה שלך.

יש לי חולשה מוסברת לאסלאם הסיני, שכן הוא נוגע בשלל קצוות חשופים, קרובים ורחוקים, לא משנה מאיזה צד אתקרב. כתוצר הגליל, סמטאות לצד מסגד מרגישות לי תמיד קרובות כדי נגיעה, כפי שהן לעיתים גלקסיה רחוקה. כמוהן לארץ, אני בן חסות הרוב; וכבן תקופה היסטורית של מיעוטים, אני נושא ממד של הזדהות — ולו מדומיינת — עם בני אברהם המקומיים, תוך תהייה השוואתית לגבי ההיסטוריה החלופית של יהדות סין הנשכחת, אילו שרדה את שיני הזמן והמרחק.

כמו אחות קטנה שעלתה לגדולה, כך מגלם האסלאם את הקסם נורא ההוד שבתורה חובקת כל — דרך תאומי דת ודין, על ההבטחה והסכנות הטמונות באחריות גדולה ממידות אדם.

לאחר שנים של עניין ומעבר בין קהילות מוסלמיות מגוונות, אני מוצא את האסלאם כתופעה היסטורית מגוונת, מרתקת ומשמעותית בדברי ימי עולם, ומשתדל להימנע מיחס מהותני אליו, כמו לכל תופעה אחרת.

אני גם מאמין שהאסלאם הפיק כמה מן הביטויים האלגנטיים ביותר שקמו לתרבות האנושית, בשם החתירה לאחדות כל אשר תחת השמיים — מן המסורת התימורית לתאולוגיה האכברית, משירתם של רומי ונאצר חוסרו ועד לתורות הרדיף והמקאם.

אני גם ספקן (כרגע) לגבי מידת השימוש המופרז בכוח החרב בקרב חברות מוסלמיות היסטוריות, בהשוואה לחברות קדם-מודרניות מקבילות רבות, וכן לגבי מידת ההאסלמה בכפייה — גם כשיש קושי להפריד באופן טבעי בין אויבי הקיסר לאויבי האל, בטח בהקשר של בניית מדינה בקונטקסט קדם-מודרני.

בה במידה, אני חש שהחיכוך העומד בלב המגעים שבין הגלובליזציה המודרנית לזרמים דומיננטיים באסלאם הפוליטי הוא משמעותי, ושאחדים מגורמים אלה הפכו למן המאה העשרים לכוחות ערעור מתוחכמים שיש להכניעם בכל אמצעי אפשרי — כולל בלוחמה גלויה.

אני גם מאמין שעלינו, לצד מלחמת חרמה מיומנת באלה הרואים בנו שיקוץ בן חלוף, להושיט את ידינו תמיד ובברכה לכל קהילה וקבוצה בבת דת האסלאם הרואה בנו אחים תחת השמיים. ויש ויהיו כאלה לא מעט, אם ירצה האל.

ואולי לא בכדי אני חושב על מא דה שין, מגאוני האסלאם היוננאי של המאה התשע-עשרה, ואיש שמגלם בכנפו לא מעט מן הסתירות הללו. איש העולם הרחב וציר יסוד למוסלמי האזור בתקופה הרת גורל, נע מא דה שין בין מרכזי האסלאם של ימיו לפריפריה המתפוררת של מדינה רב-תרבותית — ובפירוש לא מוסלמית.

כמקור סמכות בימיו ובזמניו ניצב מא דה שין על צומת הדרכים שבין עבר ועתיד, חידוש ושימור גחלת, יחס מורכב למסורת בית קונפוציוס ולהגמוניה שהורתה — וזאת בליבו של מרד אדיר, מורכב קצוות, שאתגר את אותם גבולות נושנים שבין דת ודין, ואת שאיפותיה של דת עולם המוגבלת בכוח המציאות של מבנה דתי ופוליטי חלופי.

הוצאתו להורג של מא דה שין בידי כוחות שושלת צ'ינג, וקבורתו בדאלי בשנת 1874, לא שינו כנראה הרבה מבחינת הגיונות חייו. וגם אם אולי לא ביטא זאת ישירות, נראה שהוא הוכיח שאין סתירה מהותית בין חיים לאור ההלכה לבין השתתפות קהילתית בסדר פוליטי חלופי — ולחלוטין לא מוסלמי.

השמיים הכפולים של מוסלמי סין, מן הקהילות הבודדות שקמו, התבססו והתפתחו מחוץ לדאר אל-אסלאם, מהווים אם כך לא רק מקור למתח מובנה, אלא גם אולי פוטנציאל להשלמה — אם ירצה השם.