זרות ומהות במרחב המקוון

אין חדש בכך שערוצי התקשורת המקוונת הפכו במידה רבה לצינורות שופכין, באופן שבהחלט עשוי לערער,ולו במשהו, את הערך הטמון באותו "חופש ביטוי" מקודש. דוגמא נפוצה דיו היא החלפה של כל נסיון לשיח שקול, מכבד או מבוסס ראיות בהטלת רפש הדדית מהסוג הנאלח ביותר, כשזאת פעמים רבות מהותנית, ולא מעט ממנה לאורכם של קווים אתניים, דתיים או שילוב של שניהם. תאים מול קמבודים, אבירי המערב המדומיין מול מזרח מדומיין לא פחות, כולם נגד יהודים, תורכים מול איראנים, יוונים, ארמנים, וערבים, מונגולים מול תורכים, וכמו כן, כורדים מול כולם.

מצד אחר, בכתב הסיני ידוע השימוש ההיסטורי בשורש犭，המציין בהמה כלשהי, ונלווה לסימניות שהורתם כלב, חזיר, גירית ושאר יצורים, וזה שודך ברבות הימים לשלל עמים זרים קרובים ורחוקים במיוחד לאלה ממוצא צפוני או מערבי (כולל למשל מוסלמים ויהודים בסין). שורש שהורתו חרק או רמש 虫 נראה כנפוץ יותר בשידוך לעמי הדרום הסוב-טורפיים.

השידוכים הללו חושפים משהו לגבי הקוגניציה הסינית העתיקה כלפי הזר והמוזר ואלה שימשו בליבם של דיונים חוזרים ועתיקים בנוגע לגבולותיה ומגבלותיה של התרבות, בשאלת האטימות או החדירות של הגבולות הללו ולשאלת קיומה של אותה פאן אנושיות חודרת כל (仁） .דיונים אלה דומים כמובן במהותם לשאלה העתיקה של טבע מול טיפוח וספציפית, באם ניתן לקחת זר ברברי ושעיר מן המערב ולהמירו לבן תרבות מעודן ויודע קלאסיקות, דיון שכמובן רלוונטי לרוב אורכה של ההיסטוריה הסינית.

ומנגד- והיות והשיח הטמא ההוא נמצא כמעט תמיד בריחוף מעל הרובד הבינאישי ומתחת לשיח הפוליטי הרשמי, ובשל כך מן הסתם בעיקר ברשת החברתית, מעניין לחלוף דרך כל אותם דפים המאפשרים למשתמשי הרשת להעלות את הפרופילים העולים מן הבדיקות הגנטיות שערכו.

כך, התגובות לפחות לחלק מן התוצאות, לא עוסקות בחילופין בין תרבותיים ותחושת קרבה גנטית וכלל אנושית, אלא שוב, ובניצוחם של אותם קווי הפרדה מהותניים, כגורם המפלח את בני האדם לאותם שבטים עתיקים, ממשיים ומדומיינים כאחד, וכאשר טוהר הדם המוצא והאדמה (או העדרם) משמשים שוב בתורם לאשרור זכויות, מעמד וכח.

מיתוס מחוזק גנטיקה מלווה אותנו כמובן לכל אורך המאה ה-20 ועם תוצאות עגומות כזכור, אך שילוב מצער זה נראה כי מוכיח את כוחו, דווקא בימים בהם חופש המידע, ויותר מכך- נקיון המידע, הופכים לנצרכים ביותר, ואולי אף על חשבונו של אותו חופש ביטוי מקודש.

כך או כך נראה כי החזון הקדמון של הרשת כמרחב מייצב, או לפחות פאן-אנושי, מוטל בספק, וזה נותר פשוט לכל היותר אנושי במסגרת יכולתו, ועל פי מגבלותיו