איראנים וגולים בגבולות סין

באם נכונות השמועות - ואי אלו אנשי מנגנון איראנים נפוצים אל מעבר לגבול האפגני ושממת חורסאן, הדבר מצטרף להשערות קודמות בדבר היותה של רוסיה יעד גלות סביר להנהגת איראן המודחת, בהנחה ותיוותר בכלל אחת שכזאת.

סין עד כמה שידוע לי, אינה מוזכרת בשלב זה כיעד מוצהר לגלות אנשי הרפובליקה האסלאמית, ואולי לא בכדי, שכן יחד עם סירובה הנבון להגיש יד פעילה בהגנת האייאתולות, אין זאת הפעם הראשונה בה נאלצת המדינה הסינית לאכזב שושלת פרסית בדעיכתה.

נדיר לזכור זאת כיום, אך סין שמשה כמפלטה האחרון של השושלת הססאנית, ועם התקדמות הכיבוש הערבי של מערב איראן, נדחקו בני השושלת הקדם אסלאמית האחרונה אל שוליה המזרחיים של מרכז אסיה, וכאשר השאהנשאה המכהן האחרון, יאזדיגרד השלישי, נרצח עוד קודם לכן בקרבת העיר מרו.

לכל אורך מלחמת ההתשה הערבו-פרסית שלחה החצר הססאנית משלחות נואשות לחצר שושלת טאנג בבקשה לסיוע צבאי, אשר נענתה חלקית, בטרם זאת הוחלפה בבקשת מקלט של ממש. לאחר הגעת הססאנים הבכירים לסין- נסיך הכתר פירוז, בנו נרסה ואנשי חצר אחרים, סביב שנת 670, מתגבשים המגעים עם החצר הסינית כבקשת רסטורציה לכס שלמעשה-אינו עוד קיים.

שושלת טאנג היוותה כח עשיר, חזק ורחוק מספיק בכדי לשמש משענת תאורתית, ורצוצה פחות בהשוואה לשאר מעצמות אסיה, יהיו אלה הביזנטים, הכוזרים או התורכים, עמם היו הסאסנים מעורבים במלחמות לאורך דורות.

עם זאת, מפת האינטרסים הסינית היתה, ובמידה רבה עודנה, מרוכזת סביב ציר אחד ויחיד, כאשר יכולתה, ואף נכונותה לסייע לאימפריה אחיינית לשרוד או לקום על רגליה היתה מוגבלת לשאלות של משאבים, דינמיקות סחר ,לגיטימציה איזורית, ומעגלי השפעה מיידים.

אין זאת מפתיע אם כך כי חצר טאנג שמחה להעניק לבני הסאסנים תפקידי משנה- סמליים ברובם, במנגנוני החצר ואף להקים למענם תחום שלטון מדומיין למדי בשולי האימפריה המערביים.

צעדים ממשיים להחזרת הסאסנים למושבם הוגבלו למשלחת צבאית סינית בלווית הנסיך נרסה, כאשר זאת מופנית לבסוף אל עבר מחנות התורכים שבצפון, בעוד הנסיך נשאר להלחם עוד שנים בהרי הטרשים של תוכריה, בטרם נמלט חזרה לחצר הסינית, שם מת סביב שנת 700 למנינם.

קשה לבחון ארועים היסטורים בעיניים מכוסות היסטוריה, ובוודאי לנתק מושגים טעונים גם כך כפרסים, ערבים, אסלאם, סין וכל אותן יחידות מהותניות כביכול אך למעשה מבוזרות למדי ברמת המיקרו. יחד עם זאת, ישנם דברים עקביים במהלכם, ודי להזכיר כי משלחת סחר ערבית ראשונה לחצר שושלת טאנג נערכה עוד בשיא המגעים בין הטאנג והחצר הססאנית בגולה, ומידית לאחר הכיבוש הערבי של איראן. הערבים התקבלו בחצר הסינית בברכה

ואם תרצו עוד לבקר את הנסיך הגולה פירוז, הוא עוד ניצב נכלם אי שם מחוץ לצ'אנג אן, מחצית ראשו עוד עליו, אך חסר כתר וללא כל הדר, פניו מזרחה וגבו לאיראן. כך חולפת מעל כולם, אותה תהילת עולם