צ'ינגדאו הגרמנית- עירוניות, גזע והיתוך

צ'ינגדאו הגרמנית אמנם שקעה עמוק תחת מכבש המאה ה20, ורבים מן המבנים העתיקים נהרסו, עברו שינוי מבני או טבעו בקקפוניה האדריכלית של המודרנה הסינית, אך למי שמורגל מן הארץ במבנה היסטורי מכוסה טיח שפריץ, אין בכך דבר.

צ'ינגדאו היא עם כן סוג של יפהפיה נשכחת, מקבילה מעט לרובע הצרפתי בשנגחאי, או לחרבין הצפונית, היא נבנתה באותו רגע סגולי וקצר מאוד (16 שנים בסך הכל), ותחת תנופה אימפריאלית אשר שלבה את כל היתרונות הפיסקלים והארגוניים של הצי הגרמני לשם הגשמתם של יעדים אזרחיים, ולזמנם- מודרנים מאוד.

המודרנה הזאת התבטאה כמובן בעירוב זר ומוכר כאחד של עיר גנים נטועת עצי דולב מיובאים ובה שדרות רחבות, מגרשים סדורים ואדריכלות מפוקחת- אלה ניצבים כולם במקומם על פני תכנית סבכה מושלמת למדי ועל פני אותה מערכת ביוב עשויה לעילא. כל זה נתאפשר מן הסתם על ידי הקמתה של צ'ינגדאו מאפס, אך בעודה מאפשרת לאנשי האימפריה הגרמנית לממש את חזון הקולוניה המושלמת, וזאת עם קריצה עצבנית לעבר הונג קונג הבריטית, הרחק מעבר לחוף הדרומי.

כל זאת התרחש כמובן גם עם היחס המסוייג והמחייב בזמנו לאוכלוסיה הסינית, ובעוד כי הצפי לעצמאות כלכלית (שלא הושגה מעולם), חייב משיכה של אנשי אליטה סינית לתחומי העיר, בפועל חייבה צ'ינגדאו הגרמנית הפרדה הרמטית למדי בין האוכלוסיה האירופאית לזאת הסינית, כאשר חיץ תכנוני המנוסח בנימוקים אתיים והיגיניים, נמתח בין הכינזשטאט- שכונות הסינים המתוכננות, לבין חלקה הארופאי של העיר. שכונות אלו, בסגנון המכונה כיום לי יואן, שימשו לריכוז אוכלוסיות הפועלים והסוחרים הסינים, תוך שילוב תכנוני בין מסגרות החיים הסיניות, לפחות כפי שנתפסו בקרב התכנון הגרמני, למבני השיכון האירופאים של זמנם.

וכך צ'ינגדאו נדמית היום כמעין בצק שמרים שתפח יתר על המידה ומשלבת יופי מהול בבניה בהולה , חסרת סדר או צורה. שהרי גם עיר סינית מסורתית (ומהן לא נותרו הרבה), וגם זאת הגרמנית יפות באותה מידה, כאשר העין נמשכת לדפוסים סדורים המותאמים לממדי אנוש.

יתרה מכך, גם אין הכרח לשדך כיעור לעיר האולטרא מודרנית האסייאתית, ולמושכות שבהן יש די דוגמאות חיות בסינגפור, הונג קונג ובמידה מסויימת, שנגחאי, אם כי יש מקום לטעון כי אותה קקפוניה עירונית רועשת בהחלט נוטה לאפיין ערים אסייאתיות גדולות, וזאת מכמה סיבות מוצקות.

אז צ'ינגדאו כאמור התחילה בטוב, כאשר הבסיס הגרמני תובל בהמשך בתוספות מודרניסטיות או אקלקטיות בידיהם של אדריכלים יפנים, סינים ורוסים, ואלה נתנו ידם בשילובים, חלקם מוצלחים למדי, בין אדריכלות אירופה ואסיה. השעטנז האדריכלי הצורם של היום הוא במידה רבה תוצר של הפרעת הקשב של סין המודרנית וכאשר הפיתוח המהיר והבלתי מרוסן מתבטא היטב באותה שאילה אקלקטית, חסרת דקדוק, המשכיות או דפוס הנענה למגבלות וצרכי אנוש.

ואולי יש משהו דומה בחוויה האולטרא-מודרנית, ובטח בעידן הai המתגשם עלינו, כאשר נרטיבים, מקצבים, מבנים ודפוסים אחרים נגרסים זה אל זה עד כדי אובדן אחיזה ראויה לשמה, לפחות מבחינת צרכי התודעה האנושית.

טהרנות תרבותית היא מן הסתם ענין מופרך , ולמרות הפופולאריות הרעיונית שלה, עומדת בניגוד גמור למערכת ההפעלה האנושית. עם זאת, ישנו אולי מקצב טבעי הדרוש לכל דבר ודבר, וגם מה שניתן לראות כמשבר הנראטיבי של ימינו- וששיאו עוד אולי רחוק, סופו לעלות, להשתהות וכנראה גם להעלם.

גם אם ייתכן ולשם כך יהיה צורך ביכולת ההפרדה וההיתוך של הזמן, הריבון וכנראה שניהם.