הכורדים- שוכני גבולות

על אף כמאה שנות זעזועי גבולות, מלחמות וחילופין אידיאולוגים שנדמים כקטלוג של טרלול המאה ה-20, הכורדים נותרו נאמנים להרים, וההרים - לכורדים. וגם אם אין סיבה לקוות כי העשורים הקרובים יביאו להם נחת בכל אחת מפזורותיהם שבתורכיה, סוריה, עיראק ואיראן, נראה שיותר מאשר הכורדים שומרים על כורדיותם, הכורדיות תשמור היא על הכורדים.

כעם הררי השוכן באחת מן הסביבות הקשוחות ביותר באסיה, הכורדים פיתחו יכולת דואלית להוות ציבור אורתודוכסי ופורע גבולות כאחד, כאשר האסלאם שבקרבם ידע לשאת את חרב האורתודוכסיה, כמו גם נטיה לגלוש מדי פעם לפרקטיקות פורקות הלכה, שלא לומר מפקרות לחלוטין.

כאשר היא שוכנת בערב רב של כפרי הרים נידחים ועמקים רחוקים, החברה הכורדית הפגינה נטיה מובנת לביזור פוליטי הנישא על כנפי מארג צפוף של קשרי משפחה מהסוג החביב על קהילות ספר שלהן אין על מי לסמוך מלבד סמכות בית האב, ואבינו שבשמים. המבנה הכלכלי ופוליטי הכורדי התאים בתורו ככפפה לליד לטאריקות הסופיות השונות, כאשר שתיים מהן, הקאדיריה, ובהמשך הנקשבנדיה, הפכו לדומיננטיות ביותר בכורדיסטאן, כאשר הקאדיריה נותרה החשובה שבהן, בעודה משתלבת יפה במבנה הכורדי השבטי ונשלטת על ידי מספר משפחות מרכזיות, וזאת כרשת רוחנית וכלכלית כאחד.

הנקשבנדייה, מן החזקות שברשתות הסופים, זכתה לעדנה בכורדיסטאן החל מן המאה ה-19 בנצלה את קשריה הגלובלים והעות'מנים, ובמיוחד ידוע הקשר שבינה לבין משפחת ברזני, כאשר עצמתה המשפחתית והדתית אפשרה לה למצב את עצמה בלב התנועה הלאומית הכורדית.

אחד מבני ברזני, הדוד אחמד, גם זכור על ידי מקורות עוינים כ"חצי משוגע", וככזה אשר גם ניסה לייסד דת חדשה ואילהית אשר ככל הנראה שילבה השפעות סופיות, חוץ-איסלאמית ואולי גם יהודיות ונאמר שאף התירה צריכת חזיר. ענף אחר של הנקשבנדיה, כזכור מן המחמירות שבטאריקות הסופיות, אף הרחיק לכת והתיר "שחיה מעורבת בבריכת המסגד בלווית כלבים", ואף שיתוף רכוש הקהילה כולל חפצים ונשים, בתמה אנטינומית נפוצה, וסופו שכמעט וחרג סופית מדלתות האסלאם.