גורלות החדקן

אחד ממיני הדגים העתיקים שבנמצא, החדקן שוטט בשכונה לאורך 200 מליוני השנים האחרונות לפחות וככזה אף הקדים ועיצב את רבות מן הסביבות האקולוגיות בהן הוא שוכן כיום. טורף-על המאכלס לא מעט משפכי הנהרות החשובים באירואסיה הפנימית, כמה ממיני החדקן, כ-20 במספר, מגיעים לגילאים מופלגים, בסביבות מאה שנים ולאורכים של קרוב לעשרה מטרים, בהנתן שלא יופרעו.

כדג שרוב מיניו אנדרומים, כלומר כאלה המסוגלים לחיות במי ים אך נוהגים לנדוד אל שפכי נהרות ובמעלה הזרם על מנת להתרבות, דגי החדקן רגישים מאוד לשינויים אקוטיים בבית הגידול, כאשר פעילות אנושית מוכרת, כפיתוח גדות, סכירה, זיהום סביבתי וציד מהווים איום ממשי על הדגים הבוגרים, כמו גם על יכולתם להעמיד צאצאים החיוניים לשימור האוכלוסיה.

כך, החדקן הסיני (Acipenser sinensis), הגדול בדגי סין, עומד בסכנת הכחדה חמורה בשל הפיתוח והזיהום הנרחב של אגן היאנג זי,המהווה את איזור הריבוי הטבעי שלו. הדג העתיק מוחזק כיום בשבי, אך נראה כי פעולות שימור מלאכותיות, בהן השבת מליוני דגים צעירים לתחום מחייתם הטבעי נכשלות בשלב זה בשל התנאים הכיאוטים השוררים לאורך הנהר הארוך, ובאופן הממחיש את חוסר התוכלת שבפעולות שימור מבודדות ללא יכולת שיקום ושימור של בתי הגידול הטבעיים במצב לכל היותר ראוי.

המצב באיזורי הים הכספי והים השחור, מרכז האוכלוסיה של הסוג בעולם הישן, מורכב לא פחות, כאשר רבות מהאוכלוסיות ההיסטוריות של הדג שורצות במעמקי הים אך עולות להשריץ בעונתן במעלה הדנובה, הסיר דריא, הוולגה, הדון, הדנייפר ונהרות נוספים באיזור, וכאשר רבים מן האזורים הללו סובלים מאותן רעות חולות של פעילות אנושית בלתי מרוסנת.

אוכלוסיות החדקן של הים השחור והים הכספי, כאמור מקור כלכלי חשוב ומוצר סחר היסטורי בחלקים רבים של אירואסיה המערבית, נוצלו לשם הפקת קוויאר, ביצי חדקן משומרות במלח ודבק מבוקש ביותר כבר למן התקופה הקדם-מודרנית, כאשר כיבוש נחלות הטטרים המתפוררות שבמזרח אפשרו לרוסים גישה ישירה למקורותיהם המובחרים ביותר של הדגים הללו ולביציהם. מוצר יצוא חשוב ואמצעי מימון מרכזי לצרכי המדינה הרוסית, הסחר בבשר וביצי חידקן היה נתון לפיקוח הדוק של הצארות הרוסית, מדיניות שהמשיכה בתקופת ברית המועצות במהלכה אף גברו נסיונות המדינה לבסס את גידול הדגים בשביה, בו בזמן שאוכלוסיות הבר בים השחור ובים הכספי החלו להראות סימני פגיעה ראשונים וזאת התבטאה בגודלם ומשקלם של הדגים הנלכדים, אם לא במספריהם ממש.

התפרקות ברית המועצות והסדקות הגבולות הלאומיים לאורך הים הכספי הביאו לפריצת הסכר מבחינת אוכלוסיות החדקנים הקדומות של אסיה הפנימית, כאשר דיג לא מפוקח, שחיתות, סחר שחור, והתגברות הזיהום המימי הנלווה לתעשיית הנפט המקומית עשו שמות באוכלוסיות החדקן המקומיות, כאשר פיחות של כ-90% באוכלוסיות הדגים מאז סוף המאה ה-20, כולל מיני מפתח כגון הבלוגה, החדקן הרוסי והחדקן הזוהר, עלול להביא להתרסקות בלתי הפיכה של אוכלוסיות החדקן של הים הכספי וקרבתו.

למרות הקטסטרופה הביולוגית המתרחשת לחופי ימות אירואסיה המערבית, כוחות השוק והעובדה כי קילוגרם בודד של קוויאר מסוג בלוגה עשוי להמכר ביותר מ7,000 דולרים (בהשוואה יחסית לכ-30 הדולרים לערך בהם נמכר בראשית המאה ה-20) הביאו להתבססות חוות חדקנים באזורים שונים ברחבי העולם, כולל באיטליה, בישראל, בתאילנד, בארצות הברית וכמובן, ברוסיה, בה מרוכזים מאמצים רבים לפתח את התחום בשנים האחרונות.

גידול החדקן, דג עתיק שהזמן בסנפירו, והדורש כעשור בטרם יגיע לבגרות מינית, דורש משאבים ניכרים על מנת לגדלו בשביה לאורך זמן ובבריאות ראויה וזאת טרם תבוקע בטן הנקבה ההרה על מנת לחלץ ממנה את שק הביצים ממנו מופק הקוויאר (שיטות אחרות, בלתי קטלניות, נהוגות גם כן, אך נחשבות ברבים למפיקות קוויאר איכותי פחות).

בעוד שעליית חוות החדקנים היא סמן מצער של קריסת אוכלוסיות החדקן הטבעיות, וזאת בהרף עין היסטורי לאחר קריירה מזהירה בת למעלה מ-200 מליוני שנים, הן גם מבשרות את האפשרות של השרדות מיני החדקן את הקטסטרופה האנושית של העשורים האחרונים, למרות זאת, באם התנאים במעמקי הים הכספי ולאורך נהרות רוסיה יאפשרו את חזרתם של ענקי המעמקים למקומם הטבעי, או באם אלו ישומרו כמת-חי מומלח למחצה בצנצנות הגידול האנושיות שנבנו להם, זאת עוד מוקדם לבשר. .