משמר הכאוס, וסריקת ההר

ולרגל ליל כל הקדושים הבא לטוב, שווה אולי לצלול מעט אל העולם המוזר של הדמונולוגיה הסינית, וזאת דרך הפריזמה של מגילות "סריקת ההר", מן היצירות האניגמטיות בהסטוריה הארוכה של הציור הסיני הקלאסי.

כז'אנר מקובל לאורכן של כאלף שנים, עשר המגילות הידועות של ציורי "סריקת ההר" (Soushan Tu 搜山圖 מבוססות ככל הנראה על מקור יחיד בן שושלת סונג, וזאת מאת הצייר הצפוני גאו יי. חיתאני במוצאו המשוער, גאו יי היגר דרומה אל בירת סונג שבקאיפנג שם שימש בתעשיית הרוקחות עד שנתגלה כשרונו, וזה גוייס לארמון כצייר חצר בשירותו של קיסר הטאי זו.

לא רבות ידוע מעבר לכך לגבי ימיו וחייו של גאו יי, ואף הציור המקורי שייצר לא שרד במקור, אך תפוצתו הרבה יחסית מדברת בעד עצמה, כך שאין אלא להניח כי מדובר ביצירת מופת יחודית במובן הסיני של המילה. כאשר הציור המקורי, ועשרת העותקים המבוססים עליו, מציגים מסע ציד הררי וכיאוטי, במסגרתו צבא ארורים משעבד ומכניע גדודי תפלצות, שדים, חיות פרא ושאר יצורי ביניים, וזאת בהנהגתו של מצביא משוריין ורב מעלה.

בעוד שקומפוזיצית הנוף נותרת נאמנה למסורות הברזל של הציור הסיני הקלאסי, והמגילה עצמה "נקראת" מימין לשמאל כמקובל, אלה הן התמות העשירות השזורות במסע הציד המדמם עצמו אשר שואבות אותנו רחוק ועמוק אל אותו עולם צללים סיני, כאשר מקורותיו של זה נעים בין העממי לרב המעלה ובין תהומות השמאניזם הקדום לעולמות הטל של בני האלמוות.

כמדינה בעלת טופוגרפיה קוצנית, עולמות ההר, והטבע הסיני בכללות שימשו מושא מוקדם ונורא הוד לפולחן, כמקור חשוב למיני מזונות, חומרי רפואה ועצי בעירה, אך גם מקום בלתי צפוי ומסוכן למרחיק לכת, שופע סכנות טבעיות ועל-טבעיות כאחד. גישתה של התרבות הסינית אל הטבעי בריבוא מופעיו, טעונים היו ברבדים של שליטה ונטרול, תוך הכלה מירבית של היפה והמועיל אך הרחקה ותיעול של הרע, המזיק והמסוכן הטמון בטבע בצורתו הגולמית.

קווי תפר חמקמקים אלו שבין הטבעי לאל-טבעי (באשר הפרדה שכזאת קיימת), והפער שבין העולם האנושי בר החיזוי והניהול לעולמות הכאוס שמעבר, שימשו ככר עליו צמחה הדת הסינית המוקדמת, והקנה עליה הורכבו בהמשך מערכות מורכבות ממנה, בהן כאמור שלוש המסורות הסיניות הגדולות, ואלה פיתחו לימים מערכת של הפריה והזנה עם עולמות הדת העממית הסינית. תחת יקום מורכב זה של אור וצל, היכולת לפגוש בכאוס באופן בלתי אמצעי נוכחת היתה תמיד, וזאת בתחתית באר, בחשכת הליל, תחת ירח מאיר, ומן הסתם- במעבה היער.

הגרוע מן הרע- הוא הלא נודע, ובהתאם לכך שקדו קדמוני סין וטרחו לתעד את מיני המזיקים, השדים והרוחות (妖魔鬼怪 יאו מו גווי גוואי), בהם אלה אשר מופיעים גלויים לראווה, וכאלה אשר מסתווים בדמותו של המוכר. כך, חיות טרף ותפלצות גלויות, שוכנות לצד חיות משק רדופות, חיות בר תמימות בתחפושת ועצים חורשי רע.

" בימי וו המזרחית, שני פקידים-לכאורה חלפו לצד מוצב לו לינג. הם תקפו בפתאומיות אך נהרגו במקום. התברר כי מדובר בשועל-רקון וחזיר בר"

למפגשים ארורים אלו היו לא אחת קונוטציות מיניות של פריצת גדרות, כאשר שועלים דמויי אישה, קרפדות מעוררות "היסטריה" מינית, וקופים חוטפי נערות מהווים תמות נפוצות בעולם היער הסיני. מפגשים אלו גררו לרוב התנגשות אלימה, במסגרתה נהרג אחד הצדדים, אם באמצעות פעולה קהילתית נחושה כנגד התוקפן האפל, וכנגד- מוות בודד וחסר אונים של קרבן אומלל אשר טעה את דרכו אל עולם הצללים.

עם עליית המורכבות הפוליטית בסין, יצאו גם צבאות מאורגנים בהרבה להגנת הקהילות הסיניות במאבקן כנגד כוחות השיממון והיער.

כוחות אלו היו מצביאים שמימיים, חלקם אנשי חנית שעברו האלהה כגון גואן יו, בן דמותו האגדי למחצה- אר לנג, מכסח השדים הנודע ז'ונג קווי, וגם נה ג'ה וחילות תגבורת בודהיסטית ממקורות הודיים ומרכז אסיאתים. היבוא הזר לא היה תמיד חד ערכי, ובנוסף לכל אותם בודהות, בודהיסטוות מגנות ואספרות שמימיות, יובאו גם יצורים שאכויותם דווקא בהטלת אימה שימושית כגון מיני שדים מגני דהרמה, וכאלה בעלי פוטנציאל-כפול כגון גווי זי מו (אם השדים), הורתם של גדודי רוחות איומות וקוטלת ילדים בעצמה- אשר עברה ביות והמרת דת בידי כוחה העצום של תורת הבודהא, בטרם הפכה למגנתם של עוללים רכים, וסכר בפני מגיפות.

צבאות הגנה אלה השתלבו לאיטם בעולם כאוטי ועשיר כפי שהוא סדור ותחום ברשת מהדהדת של קישוריות שלובה, במעין יקום מארוול מזרח אסייאתי בו טקסט קאנוני וסיפור כפרי, הסטוריות רשמיות ושמועות עממיות נקשרו זה בזאת לכדי המארג האדיר שהוא העולם התרבותי הסיני. מצע פורה ממנו נבטו רומאנים קלאסים כגון גדות המים והמסע למערב, כמו גם עולמות הוו-שיא ושאר מעשיות אומנויות -לחימה.

אז מעבר להיותן ארוגות בגלקסיית הצללים הסינית, מה הפך את מגילות סריקת ההר לז'אנר קורץ דיו, עד ששוחזר הלוך וחזור לאורכן של חמש שושלות עוקבות? מה היה במסע ציד קדחתני כנגד כל אותם שוכני יער, דובים, טיגריסים וחזירי בר, קופים תאוותניים ונשות קוף עטויות משי, נחשים ודרקונים, שדים מקורננים, לטאות ותנינים שהפך אותו ראוי להשקעת המחשבה, ההון והביצוע המחושב הנלווה ליצירות אליטה שכאלה?

תאוריה אחת גורסת כי ההקשר לציור המגילה המקורי לא היו הפלישות הנוודיות החוזרות לשטחי סונג, וגם פרשנות של טשטוש גבולות מכוון מצד יוצרה המקורי של המגילה, בן הנוודים גאו יי , נדמית כאנכרוניסטית ,שלא לומר -זולה, וכי הרקע ליצירה היא דווקא אחת מאותן מרידות פנימיות וכה אנדמיות למערכת הסינית.

במסגרת מרידות שכאלו בא לידי ביטוי המתח הסיני הקלאסי שבין אגרוף הברזל הריכוזי לתסיסות אזוריות אשר שילבו אליטות מנוכרות, גלי הזנחה ודעיכה כלכלית וביטויין התכוף בתנועות סתרים טעונות רוח לחימה דתית, ותהיה היא דאואיסטית, בודהיסטית, מניכאית, ולעיתים- שילוב של כולן.

רוחות רעות מסוג זה בהחלט נשבו בהרי סצ'ואן במהלך המאה ה-10. מקום מושב מסורתי של מספר כתות דאואיסטיות ובודהיסטיות- מערב סצ'ואן ומקורות נהר המין היוו במשך דורות איזור מפלט לפרושים, מורדים ושאר גורמים מפוקפקים, ואלה פיתחו לימים אתוס דתי מקומי סביב אותו פנתאון סינקרטי שבראשו עמד בין השאר אותו אר לנג כאל לוחמה מקומי ומגן האיזור כנגד אויבים חיצוניים, כולל כוחות שושלת סונג שמרכזה במזרח.

כך, אותו מתח סיני מובנה שבין מרכז פוליטי ופריפריה, כתות סינקרטיות לא מורשות, תסכול פוליטי, מנהלי וכלכלי התבטאו במרידה אחת מיני רבות המעטרות את גווילי ההיסטוריה הסינית. אר לנג מזוהה כזכור כמפקד מבצע טיהור ההר בחלק מן הגרסאות המאוחרות למגילה, אך זאת רק לאחר "ביות" ורהבליטיציה קיסרית, ומהפך של דמותו מפטרון מרי מקומי, למגן נאמן של הממלכה כולה.

באם תאוריה זאת נכונה, והפטרונות הקיסרית החוזרת לציורי מגילות סריקת ההר אכן משתמשות בתמות עממיות מעולם הצללים הסיני כמדיום למסר פוליטי וצבאי פנימי, גם כשהקשרו מעומעמם, הרי שעדיין ניתן לשאול, מדוע מורכב צבא הלוחמים לטיהור ההר מאספסוף שדים נורא- וכאוטי למדי בעצמו. שאלה זאת, גם על רקע כל אותן מסורות עממיות ובודהיסטיות בנוגע לשדים מבוייתים שעברו לצד האור, או הצורך "להלחם ברעל באמצעות רעל" נותרת אולי, לא ברורה די צרכה.

מורד או נווד, פרוש נבואי או משכיל מתוסכל, סוכני אנרכיה לא חסרו בהיסטוריה הסינית, והכורך למתוח את קצוות המפה בארבעת צדדיה הן מיכולות הבסיס של כל שושלת חפיצת חיים. ואולי הדמיון המדהים שבין צייד לניצוד, משמיד ומושמד, שד פראי או מבויית, המאפיין את יריעות מגילות סריקת ההר, לא עוסק למעשה באובייקט ממשי, טבעי, אל טבעי, היסטורי או אחר, אלא לוחמה עיקשת, מערכתית וחיצונית כפי שהיא לעולם -פנימית לחלוטין. לוחמה כנגד הכאוס עצמו, שהוא אם כל השדים כולם.