להסה - מאז ומעולם

לקח כמה ימים, אבל בסופם העיר הטרושה הזאת עושה את שלה. אוויר הרים דליל כמים ושמש חזקה מדי, והסמטאות האפלות גם כך מזמינות יותר מאשר כיכר העיר החשופה.

מקום צר מכדי להכיל את עצמו, העיר הישנה, - גם בתצורתה העכשווית, היא מבוך פרקטלי בו הזמן והמרחב של הארץ העתיקה הזאת מתקפלים אל תוך עצמם. חיוניות מודרנית וזכרון הסטורי, חזק מכל מציאות ממשית, נמהלים זאת בזה ומקודדים מחדש לכדי גרסא עכשווית של אותו סיפור עתיק של יחסי עמים מורכבים, נבדלים מאין כמותם, אך קשורים לעד בחבל הטבור.

סוחרי בהוטן, הקשמירים והנווארים של עמק קטמנדו פינו אמנם את מקומם לשוזרי מחרוזות תפילה סינים, בתי קפה מן הדור השלישי ומתפרות. אך המוסלמים עוד פה, בני חווי ותורכים, כבש צלוי ולחמי נאן שטוחים מתערבבים בסוחרי הזעפרן וזחלי הצונג צאו המאובנים, הד לימים בהם טיבט הייתה שם דבר למושק, זהב, תורכיז וכל אשר מסתורי, נידח ויקר מציאות. ובני קהאם הגנדרנים גם הם עוד כאן, עזי מבע וצבע הם עודם סוחרים בבשר יאק, רתמות סוסים מוזהבות, ואת הפגיונות ששלחו את אימתם למרחקים.

וצרכי צליינות, איקונות פולחן וקודש מכל סוג, חומר וצורה. בנחושת, ומשי, עשבי מרפא בוערים, שנהב ממותות ועצים נדירים, ניצוץ מתמשך לאותם דרכי אבק אינסופי הקושרים בדרכי חרב ומסחר, ערגה ואמונה את הבירה העתיקה הלאה לארצות הנוודים ושטחי המזרע שברחוק. בתי תה גדושים ומסבחות, קסבות מצויירות קיר, מאפיות לחם שטוח, מהמרים, סוחרי שטיחים, קבצנים אדוקי תקווה, ובת תפילה שלוחה מאדן חלון רחוק.

ומעל הכל פועמים את זכרם משכן הריבון נורא ההוד שעל גבי הר טרשי, בואכה המרחב הצחיח שמעבר, ובית הכנסיה האפלולי שמתחת ובלב העיר העתיקה. מורכב, סמיך קטורת וחלב ריחני. בור סוד פועם ברכה ועושר, בריאות וכריזמה בוקעת יבשת. ואם נרצה, את הקוד הנסתר לאחדות ריבוא הדברים כולם.

ובין קירות האבן הקרירים, לעוטי גלימה כהים ויודעי אינסוף, ובין בית הקפה למחסום הבידוק הבטחוני, צליינים סובבי היכל, קטורת, ערגה יוקדת,לחם וצללים. צף הוזה ומזגזג בין הסמטאות האפלות לכיכר השוק, בין צללים לאור,בין האתמול המפואר למחר הנסתר, ובתוך כך התחושה מוזרת ההוד. כבר הייתי פה בעבר. וחוזר חלילה