שמחת הצרצר

אקראי פחות, אבל בהחלט אחד מן ההיבטים האהובים עליי בתרבות הסינית הישנה, - טיפוח צרצרים. תחביב בן אלף שנים לפחות, לצרצרים הזכרים שימוש כפול, ואלה מפגינים את כוחם יפה בלוחמה ושירה גם יחד.

בדומה לניגוד הסיני העתיק שבין תרבות 文 ולוחמה 武 - האספקט הלחימתי של הצרצרים ברור לכל, והגלדיאטורים הזעירים משמשים למטרות בידור והימורים לכל אורכה של התקופה הקיסרית ומעבר לה, אך השירה, או למעשה-צרצור, נדמית כמוערכת יותר. גם אם בדומה לתחומים אחרים, הספרות מחפה לא מעט על המציאות הלוחמנית שבשטח, וקרבות צרצרים עודם פופולארים מאוד באיזורים רבים.

שירת הצרצרים, למעשה גירוד קדחתני של חלקי גוף מסויימים זה בזה והדהודם למרחוק, הם חלק בלתי נפרד מן המרחב הקיצי של לא מעט מערי סין, כאשר כלובי צרצרים ממינים שונים （Gampsocleis gratiosa, Acheta domesticus Meloimorpha japonica ואחרים), מעטרים את חזיתן של חנויות מתמחות יותר או פחות, או תלויות בפינה אפלולית בבתי עסק שונים. שירת הצרצרים וטיפוחם למטרות לוחמה נושאים בסין דימויים שונים, והצרצר הקטן, בשירתו הלילית הנוגה משקף בין השאר את אופיו העיקש של המשכיל הסיני, השוקד על תלמודו עד אשמורת אחרונה. העניין האינטלקטואלי של האליטות הסיניות בצרצרים, ובחרקים בפרט, עתיק למדי וזה נושא בתורו משמעויות אומנותיות, פילוסופיות וטכניות,כאשר מדריכים מפורטים לטיפוח צרצרים ידועים למן סביבות האלף הראשון לספירה לפחות.

מבחינה פרקטית, ובעוד שישנה תעשיית ריבוי צרצרים בשביה, נראה כי מירב הצרצרים הנמכרים בשווקי סין גם כיום נלכדים באיזורי הכפר, ובמיוחד ידועה מערב שאנדונג כמחוז המוצא של רבים מצרצרי המחמד, לוחמים ומשוררים כאחד. ובעוד שאלה מן המינים שנועדו לשירה נותרים במעין מעצר בית נצחי וגלמוד, צרצרי הלוחמה דווקא זוכים למידת המגע הנשי שכן האמונה היא כי הזדווגות לפני בוקר הקרב דווקא מעצימה את כוחם, ומפיחתה את הסיכוי כי ראשם יאכל בידי יריב חזק מהם.

כמו כל דבר מוחשי בסין, התרבות החומרית הקשורה באמנות אחזקת הצרצר התפתחה אף היא לכדי וירטואוזיות טכנית ואומנותית, וכלי הבית לאחסנת צרצרים, כלי חימר בחורף ודלועים לקיץ ידועים ביופיים ובמגוון הסגנונות בהם הם מעוצבים. דלעות הקיץ, בצורתן הטבעית, או מגולפות מכסה היוו מומחיות של ממש, ונראה כי מספר משפחות התמחו בגידול דלעות מעוצבות בבייג'ינג, עם קשר הכרחי לחצרות שושלת צ'ינג, וזאת עד מאורעות המאה ה-20.

במהלך השנים פיתחתי חיבה מוזרה לכלים הללו, ולמרות שאין סכנה ממשית שאזכה לאישור הכנסת צרצר לבית, הכלים עצמם נושאים בעיני רוח נעימה של תרבות ומסורת, המשכיות ומיומנות טכנית, ואכויות אלו מביאות אותי לרכוש אחד או שניים, וזאת באופן גחמני לחלוטין, בכל פעם שנקרית ההזדמנות לכך. כך גם היה החודש כאשר שיטוט בשולי העיר הישנה של שיאן, ולמרות שהבטחתי לעצמי שלא אגרר לכך, הסתיים ברכישת כקילו וחצי של מיכלי צרצרים מחרס, וזאת כאבן שאין לה הופכין. ניסיתי אגב להדליק בהם קטורת כאפשרות שימוש חלופית, בנתיים לצערי, לא עלה יפה.

הצרצר הצנוע, שוכן מחילות, חובב לחות ושרירותי למדי בשאיפותיו לחיים, זכה עם כן לחיים חדשים במסגרת התרבות הסינית וכוחה במזעור הגדול והאדרת הקטן. לוחמה ושירה, סיף וספר, ובתווך עונות, חרסים ודלעות. היש נאה מכך?