בקלאווה בבייג'ינג

ועוד משהו קטן וטוב לפני המסע למערב מחר, ואלה מיני המזונות של בייג'ינג הישנה. כי למעשה מן הדברים שהציתו בי בזמנו את התשוקה העזה לקשרי מזרח מערב הם אותם מיני מאכל ,והתהיה של מדוע יש "בקלאוות" בבייג'ינג.

אז אלה אמנם לא בקלאוות של ממש אלא קרובות משפחה מלאות שעועית, אך נראה כי מיני מתיקה מעודנים אלה אינם תוצר של אבולוציה מקבילה, אלה אכן צאצאיות ישירות של הגירות האוכלוסין הנושנות שבין מערב אסיה ומזרחה.

וגם אם נראה כי מספר החנויות המתמחות ב"אוזני סוכר", "טופו" גלעיני משמש, ומקפא אוסמנטוס התרחבו לאין שיעור בשנים האחרונות, הרי שבכורת התחום נותרה בידי מוסדות נושנים ואהובים ,רבים מהם אוחזים בלוחית המתכת המבשרת "מותג ותיק ומכובד", שלטי צ'ינג ז'ן (חלאל) או שניהם יחדיו.

אז נכון אמנם כי רבים מן המאכלים הללו ,מתוקים ומלוחים כאחד הם פרי פיתוחים מקומיים, תוצרם של 600 שנים ויותר בהם שמשה העיר הצפונית כבירה קיסרית ואבן שואבת למהגרים, מרכיבים ומתכונים במירוץ חימוש קולינרי בלתי פוסק. אך נראה כי לפחות חלקם, כאוזני הסוכר, וכריכי השאו בינג המתפקעים מגילופי בשר הם אכן יבוא מארצות המערב, וגרסאות שלהם מופיעות לכל היותר בספרי המתכונים ה"זרים" של קיסרות המונגולים, אם לא מוקדם מכך.

מחר נצא אל שולי הנהר הצהוב, והעושר הקולינרי האדיר של סמטאות בייג'ינג יוחלף במזון הבסיסי יותר של שולי המדבר המערבי, אך גם בשפע התרבותי הגועש שרק איזורי ספר יודעים לייצר.

לפחות צידה- לא תחסר.

לילה טוב