אורדה- לב הערבה

התצלום המובא בפינה השמאלית-עליונה נראה חסר יחוד ואף חיוור-משהו לכל אדם שחזה או לן אי פעם ביורט (מונגולית: גר), אותו מבנה פשוט וגאוני כאחד אשר מהווה בסבכת העץ של עצמותיו ויריעות הלבד של עורו את ליבה ומעוזה של חברת הרועים של הערבה הצפונית. עם זאת, התצלום הזה, מן העשור הראשון של המאה ה-20, הוא גם אחד היחידים-שאני מכיר לפחות, המתאר באופן מלא מחנה צבאי מהסוג אשר הטיל את חיתתו על חלקים כה רבים של העולם הישן במשך דורות אין ספור, ושעתיד להעלם כליל מן העולם- שנים ספורות לאחר שנלכד בעין העדשה.

. אורדה (תורכית:אורדו): מחנה, מאהל, מתחם שלטון, צבא, יחידה ניידת של אוכלוסיה נוודית, ועוד*

בעוד שמחנות ארעיים, כמרכז הכוח הפוליטי-צבאי של שוכני הערבה, מודגמים כבר במקורות הראשונים העוסקים באורחות חייהם, נראה כי למרות הטון הדיכוטומי העולה מהם, ישובי קבע מסוגים שונים היו נפוצים למדי בקרבם, ואלה הכילו מבנים נייחים וניידים כאחד ואלה שמשו משכן לאליטה הנוודית ולאוכלוסיה מעורבת הכוללת בעלי מלאכה, סוחרים וחקלאים. האורדה מאידך, כמבנה נייד, שמשה יותר מאשר סך חלקיה והיוותה במשך קרוב לאלפיים שנים מוסד יחודי בחיי הערבה וכזה שהקרין לפרקים את עוצמתו מחופה המזרחי של אסיה ועד קצות מערב.

כמבנה פיזי האורדה היא מאהל המורכב ממספר משתנה של יורטות ומבנים אחרים, תחום, או פתוח לכל רוחות השמיים, אך מוגדר בכל מקרה בכוחו של השוכן במרכזו, אפילו בהעדרו לצרכי ציד או לוחמה. כיחידה כלכלית האורדה לא היוותה בהכרח ישות אוטונומית או אוטרקית ונהנתה מרשת הקשרים השבטיים-כלכליים המורכבת שהעניקה לה את קיומה, אך היתה בהחלט מסוגלת לרוב לקיים את צרכי השוכנים בה ובקרבתה ולספק את כל הדרוש מבחינת מזון, הארחה, והגנה אזורית.

כמבנה סמלי, הקרינה האורדה את סמכותה של ה"מדינה" הנוודית המגולמת בשליט הערבה הכריזמתי ובאי כוחו במלחמה ושלום כאחד.

האורדות הראשונות, כגוף פיזי וסמלי כאחד המקיים יחסי לוחמה ודיפלומטיה עם שכנותיהן יושבות הקבע, היו בעצמן יצורים מורכבים המשלבים רכיבים ממוצא ערבתי וזר כאחד, אך אופיין ההיברידי הפך מורכב אף יותר עם עלייתן של שושלות כיבוש המולכות על אוכלוסיות גדולות של יושבי קבע במערב ובמזרח אסיה כאחד. במקרים שכאלה נתקיימו אז מספר מודלים אשר כללו אורדה השוכנת מחוץ לחומות העיר, או הנודדת לשולי מספר ערים בטריטוריה הנשלטת, ולעיתים כללו בניית מתחמי גנים בליבן של הערים יושבות הקבע בהם הוקמו אוהלי האליטה השלטת ובהם נערכו המוסדות הטקסיים והפוליטים הקשורים בהם.

מודלים שכאלו התקיימו במדינות הקראחאנים והסלג'וקים, ובחצרות הליאו ויורשיהם בני החיתאנים השחורים, והגיעו אולי לשיא מורכבותם תחת שליטי אירואסיה המונגולים. תחום שלטונם הרחב של המונגולים, העורף הטריטוריאלי העמוק שברשותם והקשרים האיזוריים המורכבים שיצרו אפשרו להם לרקום קשרים חזקים בין תחומי הערבה והמזרע של המדינות המונגוליות בסין, מרכז אסיה איראן ו"אורדת הזהב", כאשר התנאים הספציפים בכל איזור ואיזור יצרו מודלים שונים של יחסים בין האורדה, יושבי הקבע ואוכלוסיות הנוודים הסרים למרותה.

האורדות המונגוליות, מן המתועדות ביותר עד לזמנן, היו בוודאי מחזה מרהיב ומעורר יראה אשר נדמה לעיתים, ובצדק, לעיר ניידת המשתרעת מאופק עד אופק.

. "חזינו בעיר ענק הנעה על תושביה, ובה מסגדים, שווקים ועשן מטבחים מתרומם אל על. עגלות מונעות סוסים מובילות המון אדם, בהגעה לאיזור החניה נפרקו האוהלים והוקמו על האדמה...אותו דבר נעשה עם המסגדים והחנויות" (אבן בטוטה, סביב 1332.) . גם לאחר הכיבוש הגדול המשיכו האורדות המונגוליות לשמש במגוון תפקידים ואלה כללו למרבה השמחה גם ערי תענוגות, אשר בהתאם למחלוטה העולצת שהיתה התרבות המונגולית האימפריאלית, כללו אוהלים ססגוניים באדום, זהב ולבן, מבני עץ ואבן מעוטרים בסגנון סיני, מקדשים וכלובי חוגלות, נפחיות ומחסנים, וזימנה לקרבה פעילות מגוונות הכוללת ציד בעזרת בזים ארקטים, טקסים טנטריים כמיטב המסורת הטיבטית, קבלת משלחות מזוקנות מן המערב, וארועים מבדרים אחרים כהכנות לפלישה ליפן.

המונגולים באיראן, הכפופים נומינלית לחאן הגדול שבסין, אך שותפים לתרבות הקוסמופוליטית שכה אפיינה את תקופתם, נהנו בוודאי משילוב לא פחות של שררה, ציד רחב היקף והנאה כללית מן התרבות העשירה שהיתה מנת חלקם של שליטים נוודים המולכים בגאון על אוכלוסיה שוכנת קבע. ידוע גם כי כמה ממועדי הקורליתאי, המועצות המונגוליות השונות שעניינן בחירת חאן חדש והחלטות חשובות אחרות, נערכו באזרבייג'אן, מרכז השלטון המסורתי והקריר של המונגולים באיראן, בהדגמה של תפקידה של האורדה כנאת מדבר מונגולית בשממת התרבות שמסביב.

גם העידן הפוסט-מונגולי לא הביא לדעיכתה של החצר הניידת כמוסד וכמבנה פיזי. התימורים, במידה רבה השליטים התורכו-מונגולים החשובים האחרונים באסיה המרכזית, אמנם הבינו יפה את כוחה של העיר והיו אולי שליטים אורבאנים יותר מאשר היו אדוני הערבות, אך הראשונים שבהם, ובודאי תימור עצמו ובנו שאה-רוח, בילו נתח רב מזמנם היקר במסעות בשטח פתוח, נוהג שהיו מעורבים בו לא רק תענוגות ציד ועשיית מלחמה, אלא גם נסיון לפקוח שבע עיניים על חילות התורכים עליהם נסמך צווארם.

מסעות מלכותיים שכאלו ומוסד האורדה בכללו היו גם מנת חלקם של שליטים מאוחרים יותר כגון הצפווים והקג'רים, אך אלה ראויים אולי לתואר שליטים תורכו-פרסים יותר מאשר תורכו-מונגולים, וזאת פחות אולי בשל יחוס גנאולוגי שהלך ונתטשטש מאליו ברבות הדורות, ויותר בשל התקרבותם בפאסון ובמנהג למנעמי התרבות הפרסית יושבת הקבע. אלה המשיכו אמנם לצאת למרעות הקיץ לשלח חצים וקליעים בחיית השדה, הדבר הלך ונדמה לתרבות החצר הכללית ברחבי אירואסיה ופחות לתפקידה המרובד אך הפונקציונלי להפליא של האורדה הניידת.

באופן אירוני, אחד מן האחרונים לעשות שימוש באורדה כמקור כוח חיוני ורב עוצמה הוא קיסר הצ'יאן לונג בן שושלת צ'ינג, אשר עשה בה שימוש נאמן במסעו המכריע כנגד המונגולים הג'ונגרים, הנחשבים ליישות הנוודית המשמעותית האחרונה בתולדות העולם. כוחה רב הפנים של השושלת המנצ'ורית, והשימוש הצבאי והסמלי שעשה קיסר הצ'יאן לונג במחנה היורטות, נתייחד שוב בשימוש המורכב של האורדה ה"סינית" כבסיס כיבוש של שושלת צ'ינג במרכז אסיה, כמו גם בהיותה שלוחה מובהקת של אגרוף הברזל האידיאולוגי של בייג'ינג.

הצילום האמור עמו פתחנו את הפוסט, כנראה של מחנה האם של חאן טורגוט- משרידי החאנאת הג'ונגרי המושמד, מרשים כתמונה מודרנית כפי שהוא צנוע ביחס לאורדות הענק הנודדות של עידן הזהב המונגולי, ואולי דווקא בשל האירוניה המשלימה שבכך נוכל כך לסיים בשורותיו הנוגות כעת של הלוחם-המשורר, קיסר הצ'יאן לונג, אותן כתב במסעה הממלכתי של האורדה שלו אל מעבר ליאנג זי (!). שורות שהן שיר הלל לדמות המצביא שוכן האורדות, ולא פחות מכך, המנון אשכבה למוסד נושן, בקבורתו הסופית. .

. " לינת שדה, כהרגלנו בהיכלות הלבד,

צלו של רמך חסון מוטל על פתח חלון,

נעים בחופשיות בין צפון לדרום בעונות הקרה והחום,

מיד תוך תנועה, לקיפול מאהל ניתנת פקודה, גששים נשלחים למרחק.

בשדה ומחנה כאחד, האוהל מעוז יציב הוא.

לכן נקרא הוא, "ספינת הערבה". . .. .. בתמונות: -אורדת חאן טורגוט (?), מתוך אוסף הצילומים של קארל גוסטף אמיל מנרהיים. סביב 1907. -מחנה של אליטה נוודית, מתוך סדרת הציורים "שמונה עשרה מקטעי חליל ברברי" מאה-14, סין. -אורדת המשלחת הג'ונגרית של קיסר הצ'יאן לונג, תחריט נחושת ישועי, אמצע המאה ה-18. -אורדת המשלחת הג'ונגרית של קיסר הצ'יאן לונג, "היקף הזהב" הפנימי, ציור סיני, שלהי המאה ה-18. -צ'נגיז חאן ויורטה מוזהבת. מינאטורה פרסית מתוך ג'אמע א-תוואריח' (רשיד א דין). -אורדה מונגולית. דימוי נוסטלגי מודרני. סרגיי אליבקוב. . *וכן בהשאלה: "שפת המחנה" .שפתה הלאומית של פקיסטאן השואלת את שמה מן הדיאלקט של הינדווי\הינדוסטאנית אשר נוצר בתוך ובקרבת חוגי הצבא והבירוקרטיה של הקיסרות המוע'ולית שמושבה בדלהי.