שושלות, כלבים, סין

ובהמשך קל לחיות חצר- אלה שעימנו ואלה שאינן, לפעמים מאמר קטן ושולי לכאורה, לא יכול שלא להעלות חיוך.

במקרה זה מדובר בנסיון זיהוי של שרבוט חינני מן האוסף הצרפתי של מסמכי מוגאו, אותה "גניזה" ידועה מאם דרך המסחר הקושרת את מרכז אסיה לסין.

ובעוד שהאיור זוהה במקור כמתאר מספר פרטי יאק, אולי תחת השפעת האימפריה הטיבטית זצ"ל, מחבר המאמר מעלה את הטענה שמדובר דווקא בכלבים.

באם כך, כלבים אלו עשויים להיות מה שהסינים בני ימי הביניים כינו כ"כלבי שרוול" , וזאת הודות למימדיהם המגוחכים, וכאשר מורשתם הגנטית התפתחה ברבות הימים לכלל הפקינזים, השי-זו ,הפאגים וגזעי כלבים דומים.

כזכור הכלב בויית במספר אירועי ביות מקבילים באיזורים שונים ובקרב חברות אנושיות שונות, והיה ככל הנראה מן היצורים הראשונים לחלוק את משק האדם. ובעוד שמזרח אסיה ידעה אירוע ביות משל עצמה, קרוב לוודאי כחלק ממארג קדמון שהשתרג לכל אורכה של אירואסיה המרכזית ומזרחה, גזעי הכלבים של מזרח אסיה התמיינו בשלב כלשהו לטיפוסי רועים, שמירה וציד, בינהם טיפוסי השפיץ, המסטיף, וכדומה.

במסגרת גלי הקשר שבין מזרח ומערב ,התוודאו מה שברבות הימים הפכו לסינים, לטיפוסי כלבים נוספים, ואלה ,כגון הסלוקי, ושאר סוגי כלבי הרוח, מהווים ככל הנראה גל הגירה מוקדם יחסית אל המישורים המרכזיים, אם כי מוצאו של גזע הציד המקומי של צפון סין, השי גואו ,נותר שנוי במחלוקת.

בחזרה לאיורי הכלבים של מוגאו, ייתכן מאוד ואלה מציגים כלבי שרוול מוקדמים, או "וו" כפי שכונו לעיתים בסינית, ותיאורים של כלבים שכאלו ,ייבוא מסמרקנד או אף מ"פו לי" הרחוקה, כפי שכונתה ביזנטיון, הפכו נפוצים בעיקר לאורכה של שושלת טאנג, כזכור אחת מתקופות השיא של קשרי מזרח-מערב בהקשר הסיני. המוצא המערבי המשוער של כלבי השרוול הסינים ,אולי משושלת מקורבת לזאת של הכלב המלטזי של אגן הים התיכון ,מתיישבת גם עם הרכבם הגנטי המעורב, בעוד כי ייתכן וכלב החיק הטיבטי ,הלהסה-אפסו, מייצג באופן מעניין- שושלת מבודדת משלו .

השבחת הלהסה אפסו ככלב הדומה במראהו לאותו אריה-שלג מיתולוגי, בריה אגדית המשלבת אלמנטים מנמר השלג, האריה האסיאתי ויאק הבר האדיר של מרחבי הרמה הטיבטית, מחזירה אותנו שוב לאותו משחק מטקות פאן-אסייתי, שבו מזרח ומערב, סין וטיבט, יאק וכלב, מהדהדים זה את זה, חזור וחלוף, לאורך הדרך, ועד דעיכת השושלת.