אל הר המורה

השיבה להר באה במועד הנכון, ותוך הזדמנות פז להתנתקות מאותו כאוס דיגיטלי ורעש נתונים, בטח כאשר השתתפות בהם כעת, נדמית כה עקרה.

התודעה כרגיל, נושאת עמה מעלה והלאה את ההתרוצצות הקדחתנית של העמק, וכאשר הצעדים הראשונים נושאים גם את אותו שדה מאבק עתיק, וכאשר תודעת בוץ נלפתת בהבטחה לצלילות, וחוזר חלילה.

אך ככל שמתארכת הדרך, ואולי כטבעה של כל עליה לרגל, יכולתה של גאוגרפיה מהולת קדושה לשכך את הבלי היום יום- וזאת לכדי תנועה קוהרנטית ומעוגנת בתכלית, עושה את שלה.

ההר הוא כמובן מטאפורה, בו במידה שעשוי הוא סלע גרניט מוצק וכאשר דורות של מחפשי משמעות, דתית ופוליטית כאחד, עשו בו משכן למאוויהם - הנעלים שבהם שימשו גם כר ממשי להתעלות. דמות המורה האמיתי (ואלה לעיתים, נדירים כפיניקס או נסתרים כדרקון), הופכת אז זהה, עם הבטחת אותו הר.

אך ימי בחירה טמונים דווקא בירידה, וכשההר הנמוג באופק המתארך נותר לא יותר מפוטנציאל, וכאשר כל אותה השתחוות וטקס, כריזמה וענן הופכים ללא יותר מזכרון לעשות בו כלי, ריק מתוכן או בעל תוקף אמיתי.

באם תוכל לשאת את שאון השוק ואת הבל העולם, כשהמורה-ההר שתול בעצמותייך, וכשהכל אחרי הכל - כטל, תזכה אולי, למרות הכל, למשול. ולו בעולמך הצר.

בחירות מוצלחות