טופו

טופו הוא מאכל שנוי במחלוקת במערב. ניתן גם לטעון בתעוזה כי אלה שלא אוהבים, פשוט לא אכלו אותו נכון.

הכוונה כאן היא לא לבטל את סוגיית ה-על טעם וריח וגו' אלא להזכיר כי הטופו הוא גוש חלבון צמחי (פלוס קצת שומנים ופחמימות ) נייטרלי למדי, ושבהכנה מתאימה, אשר ממילא מסירה כל ריח צמחי, בוראת מנות מגוונות טעם ומרקם, שהמרחק בינהן כשמיים וארץ.

הטענה נשענת גם על ההבנה שבסין קיימים שלל סוגי טופו רך וקשה, מיובש ומעושן ועוד, ואלה נענים באופן שונה לצורות הכנה, יכולת ספיגת טעמים ומגע שונה עם יתר מרכיבי המנה איתם ישכנו בצלחת.

כך, בעיני לפחות, יובה (טופו סקין) ברוטב חריף וכרישה, שונה מהותית ממרק צח עם דונג דופו (טופו שהוקפא תוך יצירת חללים סופגי נוזל חם) ושני אלה שונים לגמרי מטופו "בסגנון הבית", כנראה המנה הצמחונית האהובה עליי בסין -כשנעשית כהלכה, וכל אלה אינם זהים כלל לכוכבים של יוננאן, הבאו ג'יאנג טופו שתוכו כענן וה"לופו" (卤腐） החריף המקומי.

זה האחרון, כנראה חייזר גמור בגלקסיית הטופו הסינית, מהווה בעיני קסם של ממש, כאשר טופו מעופש ונגוע עובש שעיר, עובר יישון משנה בחברת שמן, מלח צ'ילי ותבלינים, עד כדי מטמורפוזה גמורה ועשירת טעם שאין אלא להשוותה לגבינה כחולה ובשלה כראוי.

המטאפורמוזה האמורה, צאצאית גאה למשחקי האלכימיה הדאואיסטית שייתכן ותרמו להמצאת הטופו מלכתחילה, מזכירה עם כך כי ניתן לקחת חומר הפכפך, רגיש וקצר ימים, ובעזרת מעט ביוכימיה וקצת תושיה ,להעניק לו משהו דמוי חיי נצח, או לפחות להעשיר את החיך במנעד טעמים השמור בדרך כלל למוצרים מן החי בלבד.

ולמרות שבסין הטופו ממש לא שמור לצמחונים, ומנות דגל כגון מאפו דואו פו מגיעות לידי שלמות רק עם בשר טחון, קשה להתעלם מן המורשת הבודהיסטית שככל הנראה תרמה להתפתחות תרבות הטופו ומעמדו, וכאשר היכולת להפיק מנות רמייה דמויות בשר (לצד חומרים דומים כקונג'אק וסאייטן), וזאת מבלי לחצות את גבולות המהאיאנה הקשיחים, מהווה את שיאו של המטבח הבודהיסטי הסיני.

ואולי כאותו גוש חלבון צחור וחסר פניות, המקבל את צבעי הרקע של ריבוא התופעות, משמש הטופו כדימוי זמין לתודעה האנושית עצמה, ולו בכדי שנוכל לסיים בסיפורו החינני של נזיר מתוסכל בהרי יוננאן:

בן וו ירד מהר כף התרנגול המזרחי, בעת צעדה חפויית ראש ואכולת אותו תסכול השמור לשוחרי שחרור, שמע לפתע מחצר אחד הבתים:

"הטופו של משפחת ג'אנג, הטופו של משפחת לי, על כרית הליל חולם אתה- אלף דרכים, בבוקר כל שנותר, הוא לטחון (לטופו) פולים"

וכך הבין הנזיר הנכבד בן וו את אשר ראוי להבנה. ושב אל ההר.