מפת הזיכרון של המטרו בבייג׳ינג

נסיעה ברכבת תחתית היא לעיתים מסע בזמן.

אמנם לא מילולית, אבל המעבר המהיר בין שלל הנקודות הזרועות במרחב מאפשר מסע קטן בין שכבות הזיכרון האורבני, גם כשאלה נשמרות בעיקר בשמות התחנות החולפות ביעף.

והיות שממילא אתה דחוס בין דודה לעמוד ולחלון, מוטב כבר לבהות בתרשים התחנות ולנסות לאתר דפוסים ושמות מקום מהדהדי עבר רחוק. משוער כי רבות מתחנות המטרו של בייג׳ינג משמרות שמות מתקופת הרפובליקה ומשלהי שושלת צ׳ינג, אם לא מוקדם מכך.

כך, שמות התחנות במרכז העיר המודרנית ובאזורים המקבילים לעיר הפנימית והחיצונית של התקופה הקיסרית מהדהדים את המבנה העתיק ההוא, ובעיקר את חומות ושערי בייג׳ינג החרבה. תחנות אנדינג מן, טיין־אן־מן וצ׳יאן מן מצטרפות לכמה תחנות הקרויות על שם חוטונגים ושווקים היסטוריים, המקבילים לאזורי הפעילות הכלכלית של העיר הישנה.

השווקים הללו — למשל שוק הפנסים, שוק הירקות והחרסינה, ויחד עמם שוק החזירים הקדום, שהפך ברבות הימים ל״שוק הפנינים״, הנכתב יפה יותר אך נשמע די דומה — היו מרוכזים באזורי הדרום והמזרח, באזורים ה״אזרחיים״ ולצד בתי האצולה וחילות המצב השושלתיים לסוגיהם. אלה ניצבו לצד הדרכים המובילות אל לב העיר, ובמקביל לנתיבים הנגדיים שמהם נפלטו תוצרי הלוואי של התנובה החקלאית הזורמת לעיר, בדמות ״אדמת לילה״ — צואה אנושית שהייתה חיונית לחלוטין לתפקוד העורף החקלאי של הבירה הצפונית.

בהמשך לכך, נראה כי דרג השמות הבא במיקומו ובתפוצתו ביחס למרכז הוא זה השייך למיני גשרים, בארות, דרכים, צמתים ושאר תשתיות תובלה. רוב הולכי הדרך המאובקת עשו זאת על גבי חמור ופרדה, בעגלה דו־גלגלית או בגמל, ולרוב — ברגל.

שלישית במדרג, אך נפוצה עד כדי שליש משמות התחנות, היא קטגוריית השמות המתייחסת לאותה פריפריה אגררית: שמות המתייחסים לכפרים, שחלקם קרויים על שם חמולות מסוימות, לשטחי מטעים וכדומה; אם כי האחרונים מתייחסים לעיתים גם לאחוזות קיט שבבעלות האליטה.

רביעית, ישנם כל אותם שמות ספורים המתייחסים למוסדות עבר שעל הרצף השלטוני, הדתי והמסחרי. רבים מהם קשורים ממילא בדרכי הסחר והתקשורת המחברות את הבירה הקיסרית אל האופק האדיר: תחנות ספורות קשורות בבסיסי צבא, מוקדי מנהל, מקדשים בודהיסטיים ואכסניות דרכים; ואחד סורר מתייחס לכבשן, אם כי למרבה הששון, בעגה עממית, עשוי להתייחס גם לבית בושת.

ולבסוף ישנם כמובן כל אותם שמות טופוגרפיים המתארים את פני הארץ המקיפים את הבירה העתיקה. אלה — פלגים וגבעות, נחלים וגאיות — השתמרו בכ־15% מכלל שמות התחנות המודרניות, חנוטים כעת, ואולי לעד, תחת כברות האספלט והבטון.

בעיניי לפחות, מפת הזיכרון של המטרו של בייג׳ינג מהווה סיכום ביניים של סערות המאה ה־20 ושל כל הקשור בתהליכי השימור וההרס, החידוש והשכחה שהתרחשו כאן, תחת אותה זחילה מייסרת של המדינה הסינית מבעד לסף המודרנה.

ובעוד שהלב הדואב עשוי לקונן על עידנים חולפים של סמטאות, גמלים וחומות, ברור כי יכולתה של בייג׳ינג לחזור ולאשר את עצמה כמרכזה הפוליטי של מדינת עולם הייתה כרוכה בבקיעה, אלימה לעיתים, של קליפות העיר הישנה ובגלישה קדחתנית אל אותו אופק רחוק.

כיום, כשני עשורים לאחר גל ההרס האחרון של בייג׳ינג הישנה, עירוב המרחבים המאפיין את מרכז העיר ההיסטורי נדמה כמניח את הדעת מבחינת יכולתו להכיל לבסוף את העבר בצורה מאוזנת ומכבדת — וזאת רגע לפני שקיעתו לעד.

אם התהליך יכול היה להיות תזזיתי פחות ומושכל יותר, בכך אין ספק. לפחות נתנחם במורשת הנותרת, במדרש השם, במרחב המעורב ובזיכרון הקבור במעבה האדמה.

סמני מקום נפוצים בשמות תחנות הרכבת התחתית של בייג׳ינג

דת: 寺, 庙, 宫 — כ־3–5%.

תשתיות: 路, 门, 桥, 街, 口 — כ־25–35%; 路 לבדו כ־8–10%.

כפרי, חקלאי או אחוזה: 庄, 村, 园, 苑, 营, 里 — כ־25–35%.

טופוגרפיה: 湖, 河, 山, 沟, 岭, 潭 — כ־10–15%.

צבאי, ממסר או הגנה: 营, 堡, 铺 — כ־2–4%.

מסחר או שוק: 口 — כ־3–5%, בחפיפה עם תשתיות.

חוטונג או סמטה: 胡同, 巷 — כ־1–2%.

אחר או מעורב: 公园, 场, 基地 — כ־10–15%.