צום הלב

במסורת הסינית המושג המקביל לצום, 齋 (ג׳אי), לא כיוון בהכרח להימנעות גרידא ממזון, אלא היווה הליך, מדורג לעיתים, של הכנת האדם לקראת מפגש עם המקודש.

בכך עולה תפיסה לפיה מצב הגוף, התודעה וההתנהלות החיצונית אינם נפרדים מסדרו הרחב של העולם. הצום, אם כן, כפעולה סגפנית במהותה, העשויה לכלול לא רק שינוי תזונה, אלא גם לבוש, דיבור, כוונה וכו׳, מכוון לא בהכרח לשם יצירת ויתור פנימי, כפרה חיצונית או תחושת מחסור נפשי, אלא כנתיב מובנה להפיכת האדם לישות פתוחת קצוות.

מבע מעניין לכך מופיע בג׳ואנג דזה, שם שח רבנו קונג דזה לרבי יאן חווי כי הימנעות ממזון, יין וכו׳ אינה אלא צום של הקרבת קורבן, ברומזו בין השאר לטקסי עידן הברונזה המיושנים, וכי על השואף לעליונים לכוון לאותו צום של הלב (心齋).

"אל תקשיב באוזניך, הקשב בתודעתך. למעשה, אל נא תקשיב בתודעתך, והקשב ברוח. ההקשבה נעצרת באוזן, התודעה — בזיהוי, אך הרוח ריקה, והיא בהמתנה לכלל הדברים כולם. ה׳דרך׳ מתכנסת אך ורק בריקות, באשר היא צום התודעה (虛者，心齋也)."

ואם כל זאת נשמע מוכר ורגיל ביותר, אז הכול במקומו מונח.

צום קל ונתראה בצד השני.