כיצד נכנסה הבוטניקה לסין

זוכר בזמנו טיול רגלי במערב סצ'ואן, כאשר נתקלתי בפרח לא מוכר, אולי נורית מקומית, וכאשר חקרתי איכר עובר אורח לגבי שם הפרח, זה חכך רגע בדעתו, ופלט.זה.אה.זה.חואנג חואה! (פרח צהוב). התשובה הסתומה אך ההגיונית להפליא נותרה תלויה באוויר האביבי בעודי משתאה לנוכוח גובה הציפיות ומול תהום ההמשגה הפעורה ביני לבין האיכר החביב.

פרסומו של החיבור ג'י וו שואה ("בוטניקה") באמצע המאה ה-19 מציין תפנית שקטה אך חשובה במודרנה הסינית, כאשר צמחים החלו להיתפס לא רק כמקורות לרפואה ומזון או כסמלי מוסר, אלא גם כאובייקטים של ידע שיטתי ובהכרח- אוניברסלי. החיבור, שנוצר כשיתוף פעולה בין מיסיונרים זרים ומלומדים סיניים ותוך הסתמכות על ארבעה מקורות שונים ועדכניים לזמנם, לא תרגם בפועל עובדות יבשות אלא דרך שלמה להתבוננות בטבע, תוך ארגונו מעבר למסורת המקומית.

הידע הסיני המסורתי על צמחים התבסס על מסורת הבן צאו (מטריא מדיקה), והתמקד בשימושים, בטעמים ובהקשרים קוסמולוגיים וחקלאיים. לעומתו הג'י וו שואה הציג קטגוריות חדשות לעולם הסיני כמין, סוג ומבנה, מונחים אשר חייבו יצירת שפה חדשה והרגלי חשיבה זרים למערכת הסינית. הצמחים הוגדרו מעתה על פי מורפולוגיה וסיווג, ולא דרך זיקתם הישירה לאדם או לסדר מוסרי כלשהו.

מגעים מדעיים בין מערב למזרח לא היו אמנם חדשים בשלב זה, ונוכוחות אסטרונומים מוסלמים ובהמשך- סוכני ידע ישועיים היו ידועים בסין מזה מאות שנים, אך תנועה זאת התגברה במקביל לזעזועי ההתפרקות של המערכת הקיסרית ותוך פעולתם המשולבת של אינטרסים מנוגדים, רק מיעוטם נוגעים להבנת העולם גרידא.

השפעת הידע בנוסחו המדעי היתה כמובן איטית, ובראשיתו התקיימה המערכת החדשה לצד המסגרות הישנות והגיעה לקהל מצומצם של משכילים, וכאשר אימוצו נשען על רשתות תרגום, רפורמות חינוכיות והפצת מונחים מדעיים, לעיתים בתיווך יפן, שעלייתה המטאורית והתבוסות שהנחילה לסין היו גורם מכריע בהבנה הסינית כי משהו אינו לגמרי כשורה.

. רק עם התפתחות מוסדות החינוך המודרניים הפך הסיווג המערבי לדומיננטי, כאשר זה החליף בהדרגה את שלל המושגים ויחידות היחס הנהוגות במקומות השונים בסין, וככזה דומה המפץ המדעי ואף מתעלה אולי על תהליכי ההאחדה שהוביל קיסר סין הראשון צ'ין שי חואנג.

כיום, טקסונומיה מדעית ושמות לטיניים מתקיימים לצד שמות עתיקים והסמליות הנלוות להם בהקשרים יומיומיים (עם קושי מסוים לחלץ שמות לטיניים לצמחים בהקשר העממי ותרבות החובבים המפותחת כאן) ואלה משקפים אולי סוג של מערכת משמעויות כפולה. כך מסמל הספר "בוטניקה" בנוסחו הסיני סמן לשבר והמשכיות, וממחיש כיצד נכנסה סין אל ימי המדע המודרני לא באמצעות אימוץ הרמוני, אלא דרך תהליכי משבר ויצירה, אך ברגע שאומצו, סין כמובן, עושה בהם כשלה