צדק עיוור

“אתם לוקים בהבנה ובדת

גשו אליי, ושמעו משהו מן האמת.

אל תאכלו שלא בדין, דג עליו וויתרו המים,

ואל תחשקו כמזון, את בשרן של חיות שחוטות,

או את חלבן הלבן של אימהות, אשר יעדו אותו לצאצאיהן, ולא לגברות אצילות.

אל תצערו ציפורים תמות, על ידי לקיחת ביציהן, כי חוסר צדק הוא הגרוע שבפשעים.

והניחו לדבש אשר דבורים בעמלן, לקטו מפרחי צמחים מעלי ניחוח, כי אין הוא נאגר לרווחתו של

אחר, ואין הן אצרו אותו, לשם רווח או דורון.

אני רוחץ ידי מכל זאת, ומקווה שאגיע להבנה, בטרם יאפיר שערי.”

את השורות הללו לא כתב נזיר ג’איני מלא חמלה, ולא אחד מחסידיו של גארי יורופסקי.

את המילים המוכיחות הללו כתב לפני יותר מאלף שנים ההוגה והמשורר המוסלמי אבו אל עלא אל מערי, (أبو العلاء المعري), יליד חלב שבסוריה.

פסלו של אל מערי (973-1058) בעיר חלב, סוריה.

אל מערי, שאיבד כילד את מאור עיניו, התפרסם עוד בגיל צעיר יחסית כמלומד ומשורר.

לאחר שלמד תקופה מסויימת בבגדד, מרכז ההשכלה האיסלאמית של ימיו, שב למולדתו ושם התמיד בחיי נזירות וסיגוף עד מותו בגיל 84.

הגותו של אל מערי נחשבה לחריגה בזמנו, רבים ראו בו צדיק, ורבים לא פחות ראו בו כופר.

מחשבתו מאופיינת בגישה פסימית כלפי המציאות האנושית, וביקורת קשה כנגד הדוגמטיות של הדתות השונות, העושות שימש בסיפורי הבל, על מנת להוליך שולל את ההמונים והנבערים.מנגד, דגל אל מערי בחיי מוסר אותנטיים, שאינם קשורים בשכר ועונש, אלא דבקים בערך של המעשה הטוב בפני עצמו.

אל מערי דגל בצמחונות, ואולי אף במה שיוגדר כיום כטבעונות, גישה יוצאת דופן במיוחד על רקע החברה בה חי ופעל. בנוסף הוא טען כי יש להימנע מלהביא ילדים לעולם, ובכך למנוע את המשך הסבל האנושי.

גם אם אמנם משנתו אל מערי אפופה בכבדות עמוקה, והוא מייצג גישה ספקנית ופסימית ביותר כלפי תכונותיהם של בני האדם, פנייתו הישירה אל האדם החושב והאוטונומי, ויכולתו לבחור את ערכיו, כנגד ערכי הסביבה הכללית של ימיו, מייצגת בעיני חופש אמיתי, ואולי אף אופטימיות זהירה כלפי יכולתם של בני האדם להתעלות מעל נקודת המוצא הבהמית והשרירותית של ראשיתם, אל מחוזות נישאים יותר.