יהודים בדרכי המשי

בהמשך לזעזועי הכיבוש שאפשרו כזכור את המלטות החצר הפרסית לתחומי האימפריה של טאנג, צצות ועולות גם העדויות הראשונות לרשתות הסחר היהודי במדבריות מרכז אסיה ה"סינית".

ככל הנוגע לראשוני היהודים בסין, יתכן מאוד ואלה הגרו לאיזור במקביל או תחת רשתות הסחר הקיימות עוד קודם לכיבוש המוסלמי, אך בשלב זה קורותיהם מעורפלים במקרה הטוב, וכאשר העדויות הישירות ליהודים עוברי דרך באיזור מתוארכות למאה השמינית.

עדויות אלו, יחד עם חריטות הסלע של תנג י אזו וכתבי הגניזה האפגנית המאוחרת להם (מאות 10-11), מייצגים רצף התיישבות וסחר יהודי במרחב האיראני המזרחי (כולל מה שנכלל כיום במערב סין), שייתכן מאוד והחל כבר בתקופה הקדם אסלאמית ובמקביל לרשתות הסחר האיראניות ובהמשך- התורכיות המובילות אל ערי המזרח הרחוק.

הדבר מתיישב היטב עם ידיעות אפשריות על נקודות יישוב יהודיות מבוססות במרחב הגובל בהרי הינדו- קוש, פמיר וטיאן שאן, כאשר ייתכן וכבר במאה התשיעית התקיימו ריכוזים יהודיים משמעותיים בערי מרכז אסיה, וכי אלה היוו מיעוט חשוב באוכלוסיה שמדרום לאמו-דריא, לאורך המאות שקדמו לפלישות המונגוליות במרכז אסיה. מקטע מעורפל בחיבור הגאוגרפי "חדוד אל-עאלם" אף מזכיר יישוב בעל השם החינני יהוד-יליק (בקרבת חוג'נד של ימינו), אשר משלב סיומת תורכית לנקודת יישוב יהודית, אם כי זה חסר לצערנו, פירוט נוסף.

אחד המסמכים המרגשים הנוגעים לסחר היהודי המוקדם של מרכז אסיה צץ במערב סין בשנת 2004, כאשר סגנון הכתיב, נוסח המכתב ומיקומו מעלים את האפשרות כי זה נכתב באותה יד ממש כמסמך אשר התגלה בידי החוקר היהודי-הונגרי האגדי אורל שטיין, 100 שנים קודם לכן באתר דנדן-אויליק שבשולי מדבר הטקלאמקאן.

"בשם האלוהים האדון המיטיב. מאה אלף ברכות לאדוני ניסי צ'ילאג ולאבו-סחאק הנכבד ולאחי היקר שוואפראדאר וליצחק ולמושק ולהארון ולחאשאק ולאחותי הקטנה ח'ודנאק ולכל אנשיכם הזקנים והצעירים ממני רבּי. שלום רב מהשליט המקומי （כנראה מלך חותאן דאז- וישא ואהאם) , שנהג בנו בנדיבות רבה. דעו כי המתנות שציווינו עליהן תקינות הן.

כשהבאתי את הבושם וברגע שראה השליט את הבושם על אותה עלמה הוא פקד מיד על הצ'יקאשי ( חצרן חותאני) לאמור: מהר מסור את הכבשים של הסוגדי הזה! צ'יקאשי והוא לא הסתדרו ביניהם אך השליט כעס ולא קיבל שום מילה מהאנשים הרעים שדיברו נגדנו. הוא השליט נתן ארבעה מראנד (חיילים?) לליווי. שבילי וחאכים ושני עבדים עלו להר בעשירי לחודש השישי.

המתנה לשליט הייתה כד אחד וכפיז (יחידת נפח מערבית- כ3 ליטר) אחד של צלפים וחמישה שאג (石 )של דוגביק' ושאג אחד של דאמבּיר וסטטר (מיוונית- דרך פרסית) אחד של הניחוח הסיני היקר (כנראה מושק). המתנה לסיח'י הייתה גליל משי אחד וחולצה אחת. כמה טוב עשית! המתנה היא גליל משי אחד ושתי יחידות סוכר ושתי יחידות לימצ'ו. עבור הפאן-גואן (判官 ),....עבור שני המראנד, הממונים על ספירת הכבשים המתנה היא ליקין (厘金- יחידת מדידה סינית) אחד לכל אחד ויחידת סוכר אחת לכל אחד ושתי יחידות לימצ'ו לכל אחד.

עבור הרועים המתנה היא בגדו סוכר ולימצ'ו. הם עלו להר אך טרם השגנו את הכבשים בפועל אף שהבטיחו שייתנו את הכבשים בצורה ראויה. במכתב שכתבת ציינת כי הם עדיין רצו כסף עבור הכבשים ולא נתת אך דע לך שלא נהגת כשורה. אם מכתב זה יגיע אליך ובת השליט טרם יצאה לדרכה הרי שכל סכום כסף שתבקש עבור הכבשים אנא תן לה וצא לדרך יחד איתה.

עבורי אתה הוא אור העיניים והבת הזו היא בדיוק כך עבור השליט לכן הודה לה מאוד. אם תודה לה דבר לא יאבד לנו. אני שולח אליך מכתבים רבים מאוד אך איני יודע אם המכתבים הללו מגיעים אליך או לא. ב-18 לחודש החמישי שבילי נכנס לחותאן וב-25 שלח השליט שני רצים אל בתו ובידי הרצים הללו שלחתי שלושים מכתבים אליך. כתבתי לך על כל הערים פרט לקשגר.

החדשות מקשגר הן אלו: הם שבו והרגו את כל הטיבטים. סגן נציב הצבא (副使) יצא לקשגר עם 500 פרשים ורגליים. אחרי סגן נציב הצבא שלח נציב החיילים והסוסים הבינג-מא-שי (兵马师） שליח מיוחד בעניין הקרב והשלום והניצחון. עבור הקרב תרמתי סכום בשווי מאה מחרוזות מטבעות.

נתת לי עצה למען דוד בנו של ניסי ואחיינך גם עבור הקרב והשלום והניצחון לאמור: אם המלחמה תגיע לקשגר ככל שירצו- אל תחסוך בדבר. הקשבתי לעצתך כמו גם לזו של דוד והאחיין. ברכות רבות! אני כותב להודיעך כי אני וחאכים המשרת ושבילי הממזר בריאים וטובים.

בכוח אדוני האלוהים ילדי הבית בטוב עד היום. לאחר מכן אני מודיע לאחי שוואפראדאר כי נורבאק הגיע לחותאן והביא עמו את מכתבך וקיבלתי אותו. קראתי את שכתבת וראיתי שכולכם בריאים ושלמים בגופכם ואנו שמחים על כך מרחוק ונותנים תודה לפני אדוני האלוהים. ועתה דעו את העובדה - השגנו כבשים.

אז קוצר היריעה מונע מאיתנו להתפייט כראוי על משמעות המכתב והרגע ההיסטורי העצור בו. נוכל כן לומר כי מדובר ברגע דרמטי, ועדות יהודית כשרה, לחילופי משמרות בליבה המוחלט של אסיה. הכיבוש הערבי של מרכז אסיה וקרב טלאס (751), ומרד אן לושאן (755 - 763 ) הביאו לתמורות רחבות היקף בשני צידי היבשת, כאשר מכתב הסוחרים הצנוע, מאפשר לנו מבט נדיר, ואזרחי לגמרי, מרמת השטח- על המתחולל בימי הסער, ועל יכולתו של עובר הדרך הממולח, לעשות לביתו כמיטב יכולתו.

יתרה מכך, המכתב הדחוס עמוס רמזים חברתיים, פוליטיים, כלכליים ותרבותיים, הנוגעים לחייהם וזמנם של יהודי מרכז אסיה בתקופה הנידונה. כך, הסוחר היהודי האלמוני (המוזכר כ"רבי", אך אולי כתואר כבוד וסמן להשכלה), מייצג קהילת יהודים דוברת פרסית "חדשה" מוקדמת, טרם הפך הכתב הערבי בגרסתו הפרסית לשיטה האורתוגרפית העיקרית במרחב האיראני, וכאשר מכתב זה, יחד עם אחיו המוקדם מייצגים את הכתבים המוקדמים ביותר הידועים לנו משפה זאת.

מכתבו של רבינו שזור גם ברובד לשוני שמקורו בשפה הסוגדית, אשר יחד עם החותאנית, שפת הממלכה הבודהיסטית בה עשה היהודי היקר את עסקיו, מהוות שפות איראניות מזרחיות, וכעת נכחדות, אשר בתקופה הנדונה חוו את שירת הברבור שלהן.

מן המכתב מצטיירת תמונה של קהילה יהודית דוברת פרסית מערבית, אך כזאת אשר נטועה עמוק בעולם האיראני המזרחי, וכאשר עיסוקה בסחר בין איזורי, מושפע עמוקות מן הפוליטיקה האזורית של זמנם. כחברי משנה בקהילת סחר איראנית (ומזוהים בעצמם על ידי מלך חותאן כ"סוגדים"), סחרו יהודי הדרכים בכל הראוי להסחר, כאשר אותו משי מחייב, אך גם מושק טיבטי, סוכר ומוצרי חמדה אחרים, נמדדים ביחידות סיניות ברובן ונקובים במטבעות ברונזה בנוסח סין.

התפוררות הסדר הסיני במרכז אסיה של המאה השמינית משתקפת באופן מרתק במכתב, וכאשר הדיווח על הריגת חיילי האימפריה הטיבטית בקשגר, אולי על ידי גייסות האויגורים התורכים, מיצגים כאמור את אותו רגע סגולי וכעת נשכח, במאבק האיתנים על ליבה של אסיה.

טרוניותיו של ריבנו על חוסר המענה לכ-30 מכתביו, מעיד אולי על הפרעה משמעותית של הלוחמה האזורית על דרכי הסחר, אך גם על הרגלי התעבורה הסדירים שבין נאות המדבר המחברים את שערי סין לערי הסוגדים שבמערב, בעוד שהכרותו האינטימית ומהלכיו המיומנים במגעיו עם חצר מלך חותאן, ועם בעלי תפקידים סינים- שרידי המנהל המתפורר של טאנג, מהווה סמן להצלחתו במלאכתו, כמו גם לקשר המיוחד הנרקם באיזורים נידחים אלו בין שליט לסוחר, ובין מנהלתן לאיש צבא.

את גורלו של רבינו,כנראה לא נדע. אך דרישת השלום- בשפת פרס ובכתב ארמי מרובע, מהווה תזכורת טובה, לכך שגם בימי סער ולוחמה, כבר הלכנו יחדיו בדרכי האבק, ובעזרת השם, נעשה זאת שנית.

שבת שלום